בני האדם זה חרא, איך הם החליטו שהם צריכים לשלוט בהכל, כולל בחיות,ובכל מה שזז, גם בטבע, איך?
אם כבר טבע- אז זה הטבע שלנו האנשים, למשול, להחליט בשביל כולם וכולם זה העולם. וזה רע.
יש לנו גור, חדש, והוא עצוב, הוא בודד, בא לו הבייתה והוא כלכך כלכך מבולבל.
שהוא נכנס לביית שלנו הוא היה דיי שמח, כנראה הוא לא הבין שזהו, אין יותר אמא, אין יותר שני אחיו הצעירים, אין יותר הבעלים שגידלו אותו, עכשיו זה רק הוא- איתנו, המשפחה החדשה שלנו, ובשפתו- הלהקה החדשה שלו.
אחרכך הוא התיישב ורק אז כנראה קלט, ומאז הוא עצוב.
אני לי אגיד שזה לא משמח אותי שהוא נמצא, זה מאוד מרגש אותי ויש בי התלהבות כזאת כל היום.
אבל הוא עצוב, והוא בודד וכמה שאני לא אהיה איתו הוא ישאר בודד, כי הוא רוצה לאמא, רוצה לאחים שלו.
כלב לא יכול להיות כלב בר, לשלוט בחיו, ושאמא שלו תגדל אותו, כי בני האדם החליטו שבעלי החיים זה השעשוע שלהם.
ביום שישי היינו אמורים ללכת לבת מצווה שבה יש מופע קירקס, בסוף לא הלכנו [אבל זה לא קשור].
אח"כ חשבתי על עניין הקירקס ואיך אנשים משתמשים, [כיאילו שלחיות אין רגשות] בבעלי חיים למטרת בידור.
אני לא אומרת שזה לא נעשה באהבה כי אולי זה כן, ואולי האנשים בקירקס הם אנשים טובים ואוהבים ודואגים ומעריכים את החיות, שמפרנסות אותם כיביכול. אבל עדין, יש בזה המון דברים פסולים...
וזה עצוב שלא כולם בעולם הזה שווים, כי אני מאמינה שזה אמור להיות כן-שווה, ואולי בגלגול אחר זה יהיה אחרת, טוב יותר.אבל האולי הזה גדול...
בני האדם, בעלי החיים, הצמחים, הכל. חבל שזה ככה...
מוזר שזה המחשבות שעולות בי שאני מסתכלת בכלב הזה, רואים בעיינים שלו, שומעים בייללות שלו שלא ממש טוב לו.
אבל זה יעבור לו ואם זה לא היה אנחנו, מישהו אחר היה מגדל אותו, זאת אחריות לגדל כלב, אנחנו נעשה את זה הכי טוב שנוכל, אז זה לא חשוב ממש.
חבל שאני לא יכולה להבין אותו באמת.
אבל מה שבטוח זה שאני יטפל בו הכי טוב שאני יכולה ושאני מוכנה למשימה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
