עצוב לי כבר כמה המילה שלי לא שווה כלום מול שלכם. שאני יפה שאני שקטה וטובה ונחמדה ואתם תמיד שם, כפויי טובה לקבל ממני את מה שאתם צריכים, בלי לשאול אפילו מה טוב לי, או מה אני צריכה לשם שינוי.
אבל זה בסדר, אני לא מתלוננת, כי אני שם ולא רע לי ואחרי שנים של הכחשה הבנתי סוף סוף שרק ככה אקבל את האהדה שלכם, לא כי אתם באמת אוהבים את מי שאני, או מה שאני, אלא כי אתם אוהבים שאני מסכימה בלית ברירה לכמעט כל דבר שאתם מציעים או מבקשים רק כי אני יודעת שאם הייתי מעזה לסרב, כבר לא היה לכם צורך בי.
עצוב שאני כבר בוכה על השטויות האלה כבר שנים ואף אחד לא שם לב.
עצוב לי שעצוב לי.
אבל אני אקום ואנגב את הדמעות ואלך לישון ואקום שום לאותם אנשים שעאלק מקבלים אותי, ואסכים לכל מה שהם אומרים, ואעשה כל מה שיבקשו ואשתוק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
The Dancer.