רוצה לכתוב, ופשוט כל מה שעובר לי בראש זה שירי רוק.
מנסה להוציא את המילים, ובמקום זה הבכי מאיים לפרוץ.
רוצה פשוט לקחת נשימה ארוכה,
ואני מרגישה חנק בגרון.
רוצה לברוח, אבל אני פשוט מרגישה לכודה באותה מקום.
רוצה לרוץ, אבל הרגליים שלי מסרבות לנוע.
רוצה לאכול, אבל בחילה ענקית משתלטת על כל הגוף.
רוצה לצחוק, לשיר, להנות, לקפוץ, לשמוח,
אבל כל עוד אני לא איתך, אני אמשיך להיות ככה,
כמו זומבי, לא מסוגלת לעשות כלום.
באיזו זכות השתלטת לי על מחשבה שעוברת לי בראש ?
מתי גנבת לי את הלב מבלי ששמתי לב ?
מתי הבנתי שכל אחד שאני איתו הוא רק פיצוי,
רק ניסיון לשכוח אותך,
רק משהו שאף פעם לא יהיה טוב כמו הדבר האמיתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
