אנדרנלין.
אני לא חושבת שאי פעם אני אבין למה אני כל כך מחפשת את זה.
בתקופה האחרונה במיוחד, אני מרגישה שזה המקום היחידי אליו אני עוד יכולה לברוח.
אל הוצאת האנרגיות, הריצות, הריקוד, התנועה, הריגוש.
אני פשוט צריכה דרך להוציא את כל הרגשות החוצה,
זה כמעט כמו לבכות רק בלי להרגיש חרא אחרי זה.
פשוט צריכה את זה, כל כך, כמו אויר לנשימה.
כל שנייה של בזבוז אנרגיה עוזרת לי לשכוח אותך.
אני בחיים לא אבין אם זה כדי לפרוק רגשות או כדי למצוא אותן בתוכי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
