הקול שלך, הפנים שלך, הגוף שלך, ההרגשה בך, הגעגועים לך... להיות כל כך רחוקה ממך שובר אותי מבפנים, כל פעם להביט אחורה ולראות את הפנים... אני מתגעגעת לצחוק שלך, לבדיחות שלך, למילים שלך, לדיבור שלך, לביטוי שלך, להרגשות שלך, לנפש שלך, לנשימות שלך, למגע שלך, לחיבה שלך. אני ממשיכה לחלום שתהיה איתי ולא תעזוב, אפסיק לנשום אם לא אראה אותך בקרוב.

פוסט מס' 4 – משהו חסר.

כל החיים שלנו סובבים ברדיפה אחרי אושר. מה זה אושר, בעצם?

מילה בעלת 4 אותיות, ללא הגדרה מסוימת.

אנחנו יכולים להרגיש אושר כשאנחנו רואים מישהו. אנחנו מרגישים אושר כשאנחנו משיגים משהו.

אושר עילאי, משהו שאי אפשר לתאר.

אז רגע, סטופ. עצרו רגע.

אני מאושרת. זאת אומרת, טכנית. אני אמורה להיות מאושרת, לפחות.

יש לי משפחה –

אבל מה הטעם כשהכול במילא כל כך דפוק.

יש לי אנשים שיקשיבו לי –

אבל ברוב המקרים אני נמאסת עליהם. אני מדברת יותר מדיי, במיוחד עלייך.

יש לי כל מה שאני רוצה –

ואפילו יותר מזה.

אז כל מה שחסר לי זה... אהבה.

אני רוצה לשם שינוי מישהו שיקשיב לי. מישהו שלא יעמיד פנים שהוא איתי כשיש לו עוד איזה 5 חברות מאחורי הגב. מישהו שהיופי שלו לא חשוב לי יותר מהאופי.

פוסט מס' 5/ האם אתה יודע?

תנו לי שנייה לפני שהדלתות נסגרות, שנייה לפני שהרכבת עוזבת, שנייה לפני שהכל יעצור. רק שנייה אחת, ללחוש לך את האמת, לגלות לך את מה שלא העזתי בכל הזמן הזה, את מה שאני מייחלת לגרום לך לדעת כבר יותר מדיי זמן.

It's now or never, זה הלקח שלמדתי. או עכשיו: או לעולם לא.

האם אתה יודע מה אני מרגישה? מה מסתתר מאחורי המבט שלי?

האם אתה מודע לזה שכל מה שאני שומרת בתוכי, חונק אותי?

חונק אותי לדעת שאתה מסתכל עליי במבט של חיבה, ואין לי מושג איך להסביר לך שגם אני.

גם אני מרגישה משהו... אפילו יותר. אולי זה שיכרון של התאהבות,

או שאתה פשוט כזה... אתה כזה. וזהו.

הדברים האלה שאני לא מעיזה להגיד לך... אני לא מעיזה להגיד לך את האמת. ומה אם אמשוך בחוט דקיק כלשהו, וכל מה שנטווה בינינו – ייפרם? מה אעשה אז, חוץ מזה שאשתדל לעבור הלאה; למרות כל הקשיים.

לא רציתי שהרגע הזה אתמול ייגמר. הרגע שרק אתה ואני שם; בלי השאר. בלי כל המותרויות, כל האנשים שמפריעים לי לראות אותך, לחשוב עליך, לגעת בך, להרגיש אותך.

הפוסט שלעולם לא יפורסם.

חמש-עשרה לנצח/ פוסט מס' 7.

כשהיית כל כך קטנה ותמימה, הגיל הזה נראה לך רחוק. רחוק מכל מה שנלווה לגיל הזה, רחוק מהאחריות, רחוק מהאהבה, הסקרנות, השקרים, האכזבות, הכעסים, הכישלונות, ההצלחות, ההתנסויות, החברויות –

רחוק מחמש-עשרה.

ועכשיו, כשאת שלושה צעדים רחוקה ממנו, את מבינה מה השגת במשך השנים האלה.

נפלת לא פעם... הבנת שבלי נפילה בחיים, אין תקומה. טעית כל כך הרבה, עשית המוני שגיאות, דרכת על המון מוקשים. בכית והתאכזבת, שיקרת וחשבת.

זה נגמר.