תו אחרי תו ,תזוזה אחרי תזוזה , והנשימות הארוכות .
אני אוהבת תהרגשה הזאת ,הרגשה של חמימות שרק אתה נמצא בחמימות הזאת והזמן עוצר מלכת ונותן לך לנגן .
זו הרגשה מיוחדת ,פעם ראשונה שאתה יכול לשכוח מהכל ולנגן מכל הלב.
הפעם הראשונה שלי שגילתי את אהבתי לפסנתר היה בגיל 10 שמעתי את ידיד שלי מנגן והתאהבתי במנגינה בפשוט שלה ,התזוזה של הידיים עדינות ורכות עם זאת משמיעות מנגינה שגורמת לך לעצום עיניים ולנשום ,להירגע אחרי כל מה שיכול לקרות לך .
הלמידה שלי התחילה באותו יום תו אחרי תו ,אימון אחרי אימון למרות העבודה הקשה אני אוהבת את זה.
טרגיה איומה קרתה לי בחיים ,עזבתי את הפסנתר ,מחשבה של כל צליל מזכירה את הזמנים הקשים,זה כאב לי .
אחרי 5 שנים שעזבתי את הנגינה ,חזרתי .
עליתי לגג והפסנתר עדיין שמה מכוסה אבק ,מחכה שיגננו אליו את המנגינות האהובות ,מחכה לעזור לך לעבור את היום הקשה .
אצבע על תו עוד אצבע על תו וככה זזות להן ומשמיעות מנגינות ,נזכרתי שוב למה אהבתי את הפסנתר את הצלילים
זה האהבה למנגינה לתחושה החמימה .
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
KissMyhands