אוקי אני מקווה שהבנתי נכון - אם כמה שכיאלו מה שהוא אומר זה נדוש, שאנחנו אחראים למצבי הרוח שלנו , למחשבות שלנו, לרגשות ולתחושות שלנו..הוא בהחלט משכנע .
ואני גם יודעת שהוא צודק, אבל אני באמת שואלת את עצמי אם כיאלו, בנאדם שמרגיש נגיד דחוי או לא רצוי יכול לשנות לעצמו את התחושה מבלי שמישהו מבחוץ יתערב ויגרום לו להרגיש שונה?
שבנאדם שחווה פרידה קשה, והוא מדוכא פשוט צריך להחליט להיות שמח וזהו? כיאלו אני חושבת שאנשים כן צריכים להיות עצובים לפעמים כדי להעריך את הטוב..שכל הזמן אתה שמח, לא משעמם לך קצת? זה מרגיש צבוע, מזוייף, לא אמיתי..
נגיד סער, אתה, דוגרי, אתה באמת שמח? אתה לא עצוב לפעמים? לא מדוכא? עצבני? לא באלך לפעמים לפוצץ מישהו כי הוא מטומטמם? או נגיד אתה לפעמים מרגיש שרע לך במקום כלשהו, יש מישהו שעושה לך רע..זה לא עושה לך כלום? אתה פשוט אומר שזה לא צריך להיות ככה ומחליט לחייך?