הוא שוכב על המיטה, אני נשענת על הקיר, הרגליים שלי על שלו. 

מדברים קצת. הוא נותן לי מכה ברגל ואני נבהלת, נשבעת שהפעם לא עשיתי כלום.

הוא נשען אליי טיפה ואז שואל "תגידי, מה עם האנטומיה?"

"מה איתה?" אני שואלת בחזרה. "מתי מתחיל?" הוא מחייך, קצת מובך משום מה.

ואני לא באמת יודעת איך להסביר את זה.. אבל ברגעים הטיפשיים האלה אני מבינה מה יש בו שגורם לי לאהוב אותו ככה,

בטירוף.