התקופה הזאת כ"כ עמוסה לי, אני לא יודע מה לעשות. אני ממש לא יודע מה קורה לי.
אני מתעצבן על כל שטות קטנה, ואני סובל מבחילות, מרב חומר כבר התחלתי להתגרד,
ובאמת, שאני סובל, החיים שלי מושלמים, רק חבל שאני מנצל אותם בצורה כזאת.
באמת, שכבר מיציתי עם המשפחה הזאת, כמה שהם אוהבים אותי, זה לא עושה לי כלום.
ושתבינו, המצב הזה כ"כ גרוע שאני כבר מפנטז על חיים חדשים, בית חדש, משפחה חדשה.
ובאמת שכבר אינלי כוח לאנשים האלה. כמה חבל שהבצפר הוא כבר לא המקלט שלי מהם,
גם שם הם מתאמצים להתקשר באמצע השיעור, לשלוח הודעות חסרות כל משמעות.
פשוט נמאס לי מהם כמה שאני כבר מחכה לרגע שבו אני אתחתן, ואביא ילדים,
הם לא מבינים שאני כבר אחראי, והאבא הזה, כמה שהוא אוהב להציק לי. שונא אותו!
וזה לא כמו כל הורה אחר, הוא ממש מציק. "דן, לך תכין תיק, עזוב את המחשב ותכין תיק"
המחשב כבוי ואני על המטה עם מערכת מכניס מקצועות וההוא נכנס "אתה לא מכין תיק!"
כוס של האמא שלך, אז מה אני עושה?!, ואז האמא מלמטה לא רואה כלום ממש שקורה למעלה
וחייבת להיות בצד של אבא "נכון דן!, עזוב את המחשב!", והם מצפים שאני לא אצעק עליהם?!
כמה שאני שונא את זה, פשוט שונא!. כולם פותחים בלוגים בשביל לפרוק, לי זה לא עוזר.
תדאגו שההורים שלי יקראו את זה, אולי זה יעזור (ט'חח בטח, כמה אמרתי להם, לדבר לקיר)
בסדר, אני מתחת לגיל 18, בסדר, אני חייב להקשיב לכם עדיין. אבל יש בעיה אחת בכל הסיפור הזה,
אני מקשיב!, אתם אוהבים לקחת את המטלות שלכם בשבילי כשאני מבצע אותן מול העיניים שלכם,
ל"הוא משחק במחשב", אז לא!, אני לא!, כי יש לי חיים (בערך), ואני אפסיק עם המחשב על השניה
שבה תאמרו לי להפסיק, וכשאני באמצע משחק, בשתיים בצהריים, אחרי שעשיתי שיעורים,
לכל המעוניינים, המחצית הזאת לקחתי את עצמי בידיים ואני עושה שיעורים ^^", נחזור,
במצע משחק בשתיים בצהריים, אתם מתקשרים ואומרים לי "דן עשית שיעורים?", "כן",
"מה?! כבר את הכל?!" בטון מזלזל במיוחד. תפסיקו עם זה, בבקשה ממכם, למה באמת
שאני כבר עצמאי, ואינלי בעיה להציע את עצמי למשפחה אחרת, להפך, בכיף.
, נראה כבר מה יקרה מחר. מ... וזהו , אני אעדכן מחר.
^^" דנידין[H]
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Magical Unicorn