כשבבית המצב...
אתה נכנס לחדר הקטן שלך,וננעל יחד עם הסודות והלבטים שלך,
ומתפלל להיות חרש לכמה רגעים,רק באופן זמני
כדי להתעלם מהצעקות,מהפחדים.
ודפיקות בדלת,ואתה מסתתר וצרחות זועקות מהחריצים,
והדופק עולה,והגוף לח ומזיע.
אתה מנסה לחשוב על דברים טובים,על רגעים נפלאים שהיו, ועל כאלה שטרם.
אתה רק רוצה שכולם ישתקו.אבל זה רק מחמיר.
ובא לך למות,ואתה חסר כוח להוכיח,ולהאבק.
אתה מוותר על עצמך,על מי שאתה בעולם הגדול הזה.
הנפש צועקת בכוחותיה האחרונים-מנסה להחזיר.

ואתה חי, בעצם מת-
אתה בעצם כלום.

הם תמיד מנצחים.