כשאקום בבוקר,

כבר לא תהיה לצידי.

כשאקום בבוקר,אצטרך לשכוח

את הליטופים שלך , 

לאורך גופי הרועד.

אצטרך להתעלם מההרגשה של הפספוס,

ולהמשיך הלאה.

כמה שאנחנו דומים...

אפילו נולדנו זהים,עם אותם פגמים.

זה לא ייאמן.

הנשיקות שלך , והטעם המתוק של לשונך.

החיבוקים הערומים,

הנשימות והפחדים.

האהבה בסתר,

ההרגשה הנוראית והלא שווה.

אני רוצה רק לחבק אותך,

לחוש את רוך עורך השזוף,

לדעת שאת שם לצידי,לידי,בשבילי.

...

כשאקום בבוקר ,

אצטרך להעמיד פנים,

שזה מעולם לא קרה...

שמעולם לא עזבת...

אותי.