כשתראי מכתב זה,כבר לא אהיה שלך,

כשתראי מכתב זה,תדעי שוויתרתי.

את הדבר הכי טוב שקרה לי,האהבה הנכונה והאמיתית ביותר,

ועם זאת האהבה הלא מומשת הגדולה ביותר.

אני מצטער,אני כבר לא יכול להמתין יותר,

אני לא יכול להמשיך לישון,ולדמיין את החיבוק החלומי, שלי ושלך.

אני לא יכול להרדם,בלי לחשוב על הפגישה הראשונה שלנו,בלי לדמיין את חום גופך,ואת המגע הרך שלך.

אני לא יכול לנהל יום נהדר,בלי לנהל שיחה איתך,לשמוע את קולך,הדואג והאוהב.

כשתראי מכתב זה,את לא תביני,וישר תצלצלי לשאול מה שלומי,מה קורה איתי

ותנסי לשכנע אותי שזה שוב המצב רוח שלי,וכמו תמיד תאמרי שאת דואגת לי,אני מודה לך.עכשיו תורי לדאוג לעצמי.

אני יודע שתכעסי,תבכי,תתחנני,תפגעי ובעיקר לא תביני אותי.

אני שונא את העובדה שגרמתי לבן-אדם כמוך לבכות ולהתחנן בפניי,אני לא יכול.לא עוד.

כל שיחה איתך,היא כמו עוד ניצוץ של תקווה שעוד מעט ונפגש,איך בכלל אפשר לאהוב בלי לראות אחד את השני,

איך אפשר לאהוב ולהיות מוכנים להקריב את חיינו אחד למען השני,כשבכלל לא חשנו אחד את השני.

ועם זאת אני משוכנע שזה אמיתי,הכל אמיתי.

שבינו אחד את השניה בעזרת מילים,משפטים עמוקים,ואני לא מצטער על זה.

אני לא מצטער על שום חלק בקשר שלנו,אבל לא עוד.

הלוואי ויכולתי לשנות את ההרגשה,

הלוואי ויכולתי להמשיך להאמין ולקוות ולהשתכנע..הלוואי.

ח.י

אוהב אותך תמיד.