my little nightmear

הרבה פעמים אפשר לראות אותי כותבת

"אני כלואה בכלוב של שקט ורייקנות"

אבל למה אני בעצם מתכוונת?

אני מתכוונת שהנשמה שלי כלואה.

משהו מציק לי.

מאוד מציק.

אני לא מסוגלת לא להיות שנייה אחת

ללא מחשבה פסימית. זה נוראי!

אז מה אם אני ילדה רצינית, אבל לא עד כדי כך.

אני זוכרת את השיר שכבתבתי מתישהוא:

"אני עומדת בחוץ, האפלה תפסה אותי

לא משחררת, אני כלואה בנשמתי

אין לאן לברוח, אין איפה להתחבא

החשכה כבר כאן, אין זמן להירפא

אני עומדת בחוץ, קור חודר לעצמותיי

אין רעש, רק שקט של דמיונותיי

אין כביש, אין דשא, אין שמיים

רק אפלה שקטה, כמים

אין איפה להסתתר, האפלה כבר כאן

היא מלווה בשקט שנשבר מזמן

הרעש יתחיל בעוד שניה

אך למה אני מרגישה לא רצוייה?"

♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥

שיר די פסימי, הא?

אני יודעת.

אבל זה מה שהרגשתי באותו זמן,

והשיר מבטא את הרגש העמוק הזה.

זו תקופה די קשה עבורי.

אני עומדת להישבר, להתמוטט.

אני עומדת ליפול.

הצילו?