Silent Wind

עברתי לרגע קצר על פוסטים ישנים.

ציטוטים מהספר 'כשניטשה בכה' חייב לקרוא אותו שוב.

ריקנות.

גם אז הייתה ריקנות. תמיד הייתה ריקנות.

למדתי לחיות איתה אבל עדיין מדי פעם היא מגרדת.

כמו איזה יבלת טורדנית. אני מתרחב ומתכווץ, וככה גם הריקנות - אבל לא בסינכרון.

גלגל שלא יושב טוב על הציר. זה התרגום המילולי של דוקהה. לא סבל - אלא שתי חלקים שלא מתאימים בול.

אני מנסה לחשוב מתי לא הייתי ריק.

בתקופות של התואר זה נעלם לעיתים, אבל עדיין כל יום הייתה תזכורת על חוסר היכולת שלי למלא חללים.

בזמן הזוגיות נדמה שהריקנות הייתה בשפל שיא. אז תמיד יש מי שימלא אותה. אבל בשלב מסוים זה נגמר.

ואז היא משתוללת וחוזרת חזקה מתמיד.

אני אוהב אותך ריקנות.

את הדבר הכי קרוב ונאמן.

אולי אני צריך להודות לכל אותם אנשים, שעוזרים לי לחזק ולטפח אותך.

את הכוח המושלם והאינסופי.

גם אם ארצה לא תסתלקי. וגם ככה אין מי שיעזור לי בכך.