Silent Wind

רציתי לכתוב פה משהו ושכחתי לגמרי, לפעמים אני בהתדרדרות או עלייה ואני כבר לא מבדיל מה זה מה.

והאמת היא שאי אפשר לדעת, כי טוב ורע זה המצאה. אבל אני עדיין מרגיש רע.

נזכרתי.

רציתי לומר - למה עישון זה דילברייקר (טבק כי וויד ברמה מאוזנת לא פוגע בבריאות)

אני מגדיר את עצמי כאדם פשוט. אבל ההסברים שלי מורכבים. אז אולי אני מורכב. או שהפשטות מורכבת.

או שרק ההסבר של דברים פשוטים הוא מורכב.

כל אדם צריך לאהוב את עצמו. רק ככה יוכל לזכות באהבה בריאה מזוגיות.

האם היית מרעיל והורג דבר שאתה אוהב? ברור שלא - היית דואג לו שיהיה לו טוב ובריא ומגן עליו.

אז למה אנשים מעשנים? מה זה היצר ההרסני הזה?

בצורה עקיפה מעשנים לא אוהבים את מי שהם - ולא אכפת להם מספיק מעצמם וממי שאוהב אותם.

זה מזכיר לי איך מבקרים מתאבדים על אנוכיות, ומה לגבי הורים שמעשנים, חלקם עוד בצמוד לילדים? זה לא אנוכי?

ואם לעשן עם ילדים זה אנוכי, אז איך זה שונה עם זוגיות? אהבה זאת אהבה זאת אהבה.

יצאתי לדייט פעם אחת עם בחורה שרשמה שהיא לא מעשנת, ואז באמצע הדייט היא הוציאה וייפ ושאלה אם זה מפריע לי.

הייתי צריך להעמיד אותה במקום על צביעות ושקרנות אבל היינו במקום פתוח עם רוח אז נתתי לה שתהנה... שם זה נגמר גם ככה.

אני שרוט עם ההחלטה הזאת ברמות קשות. יכול להריח סיגריות מרחוק ושעות אחרי. זה מגעיל ודוחה אותי ומוריד לי אוטומטית.

החבר הכי טוב שלי מעשן הרבה. והוא לא מסוגל להפסיק. הוא רק והוא בריא. אבל הוא שונא את עצמו.

פעם ראשונה שנתקלתי בעישון בחיי היה בערך בגיל שש. דוד שלי היה החבר הכי טוב שלי והוא מת מסרטן ריאות. כוסעמק עם החרא הזה.