| 12/2009
פרק 4
פרק 4 מי רוצה???
מהפרק הקודם:
האימון למזלי ניגמר ולצערי הנוסף הייתי חייבת לדבר על סטייס כי היא חיכתה לי ליד המכונית,
"אז את הקפטנית? איך את מעיזה לעשות לי את זה! אני המעודדת הראשית!!!!" צעקה, אני לא סובלת את אספת העידוד, הן צווחניות וחופרות, וזה עיצבן אותי כול פעם מחדש, ועכשיו כול מה שהיה חסר לי זאת סטייסי,
"עופי לי מהמכונית ליפני שאני מעיפה ותך בכוח ונוסעת ועושה עליך רוורס 50 פעם!" אמרתי מראה לה אגרוף,
"משתגידי מוזרה" אמרה וזזה, אני ניכנסתי למכונית ונסעתי הבייתה...
פרק 4
"אמא אני בבית!" צעקתי ואמא שלי רצה מייד החוצה כולה ניראת לחוצה וממהרת,
"יופי גרייסי מתקה שלי, תקשיבי אני נוסעת לעבודה, זה מיקרה חרום יש ישיבה זה אני אחזור עד 10" אמרה עצרה לרגע היסתקלה עלי "איך הלך באימון המעודדות?" שאלה ברוגע,
"נהדר, פשוט נהדר!" אמרתי בציניות,
"למה מה קרה מתוקה שלי??" שאלה שמה יד על הפרצוף שלי,
"אני הנעל הראשית!" אמרתי זורקת את התיק על הריצפה,
"זה נהדר!" צעקה וחיבקה אותי,
"כן זה נהדר עם אני סנובית מפוחלצת!" אמרתי מסתקלת על הריצפה "את לא מאחרת לישיבה?" אמרתי כידי שהיא תלך כבר,
"אוי נכון יאללה אני רצה!!!" אמרה ורצה לדלת, "אמא! הנעלייייייים!!!" צעקתי לה שניה ליפני שיצא,
"אוי נכון, אני לא יכולה ללכת בנעליי בית לעבדה!!!!" צעקה ולבשה נעלי עקב בצבע בורדו שהתאימו בול לחליפה שלה,
"אל תחכי לי" צעקה והלכה,
עליתי לחדר שלי, היתיישבתי על המיטה מתחילה לחשוב על החיים המזרים שלי,
"בואו נירא, אני פריקית שנימצאת בקבוצת נעליים כלומר מעודדות ועוד פחות משבועיים באה אלי להקה מפורסמת. לא שום דבר לא שונה אצלי!" אמרתי לעצמי וקמתי לכיוון הארון,
היסתכלתי דקו ארוכות על הבגדים הישנים שלי, הכול נירא כולכך משעמם...
היתיישבבתי חזרה על המיטה והידלקתי T.V וחשבתי שזה זמן מעולה ללכת לקניות
'תתחילי להיתלבש ותהייה אצלי עוד חצי שעה! אנחנו יוצאות לקנות בגדייים!!!!', ככה כתבתי בהודעה שלי לאיבון והתחלתי להיתלבש,
לבשתי את החולצה הכתומה האהובה עלי עם אולסטאר כתום, שמתי צמידים כתומים ולקחתי את התיק הכתום שלי עם הפרצוף, שמתי גם צללית כתומה ,ת'לק כתום והבושם שמריח כמו תפוז עדין, וכמובן עגילים וכידי להשלים את המראה שמתי גלוס ורוד עדין, כי כתום לא יפה על השפתיים (XD) (תמונה בסוף הפרק!)
התיישבתי מחכה לאיבון, אך בימקום לקבל את איבון אני מקבלת שיחה מאמא
"כן אמא?-
"מתוקה שלי, אל תילחצי אבל נכון שאמרתי לך שהבנ ים ההם מהלהקה מגיעים עוד שבועיים?-
"כן????.....-
"אז בילבלתי, הם אמורים לבוא עוד יומיים, ביגלל זה זימנו אותי לעודה עכשיו!-
"מה? איך? מה?- אמרתי מבולבלתעם נימה מזלזלת,
"אני חוזרת עודשעה ככה, אני צריכה שתצאי מהבית לכמה שעות כידי שאני אנקה אותו ואסדר-
"אני גם ככה היתכוונתי לצאת לשופינג עכשיו-
"מעולה-
"אבל אמא? לא לגעת לי בחדר, מילא אני לא אתן להם להיכנס לשם!-
"בסדר בסדר, אני חייבת לזוז...-
"ביי אמא"
השיחה הזאת שינתה לי את התוכניות למשך השבועיים הקרובים....
וזה מה שגרייס לובשת לקניון:
סוף הפרק...
הפעם סתם כידי לדעת כמה קוראים יש לי אני רוצה 15 תגובות :)
| |
פרק 3
היננה פררק *3*
"גרייסי תיתעוררי כבר! את צריכה לצאת עוד 20 דק' צעקה לי אמא מלמטה, פתחתי את עיניי במהירות וקמתי כאילו אני מאחרת לדבר הכי חשוב בחיים שלי! מזל שמשבוע הבא יש לנו את חופשת החורף!
"אני כבר יורדת אמא!" צעקתי לה חזרה, והלכתי לצחצח שיניים ולישטוף פנים, חזרתה לחדר והתחלתי להיתלבש, לבשתי את החולצה הורודה-אדומה שאני כולכך אוהבת, ג'ינס קרוע קצת פע ושם, עליינוית שחורה קצרה, נעליי עקב, עגילים בצורת לב עם קרניים של שטן, צמיד שחור עם נייטים ולקחתי איתי תיק שחור של גוצ'י עם כמה סיכות ממש חמודות (יש תמונה למטה) וירדתי למטה בריצה, חתפתי את הכוס עם הקפה שמא מכינה לי כול בוקר והיתיישבתי במהירות על הכורסה הקטנה שמכחה לי כבר כמה דקות, הוצאתי את הפלא ובדקתי הודעות
*יש היום אימון! תביאי הפעם את התילבושת!!!!*, זאת הייתה ההודעה מהבצפר, לצערי אני מעודדת והכול בילל אמא שלי שממש אוהב את זה, וזה בכלל אחד החיסרונות לגור באה"רב ולילמוד בבצפר ציבורי...
אחרי שרצתי במהירות האור למעלה ודחפתי את המדים של המעודדת שלי (יש תמונה למטה!) לתיק הקטן שהכיל את הפלא והארנק ואולי איזו מחברת ציורים וקישקושים ירדתי למטה ולקחתי את המפתחות של האוטו
"אמא אל תחכי לי יש לי היום אימון מעודדות" צעקתי ורצתי החוצה,
"טוב..." צעקה לי חזרה אחרי שסגרתי את הדלת
ניכנסתי למכונית (תמונה בסוף!) ונסעתי לבצפר.
"הייייייייי!!" צעקה לי איבון בזמן שהיא מנופפת בידה,
"היי, מיתרגשת??" אמרתי ועשיתי גבות
"ליכבוד מה?" שאלה בתמימות, העפתי לה מבט של 'מה את רצינית?!'
"טוב טוב כן" אמרה בשקט עם הראש למטה ואז קפצה עם מבט מפחיד בעייניה "מאוד מיתרגשת! אני לא מאמינה שאת הולכת לגור עם טומי שלי...." אמרה בקול ומבט חולמני
"תרגעי, זה רק כמה חודשים... והם גם ככה באו רק בישביל לעבוד פע, ליכתוב שירים ולהקליט אותם וזהו!" אמרתי משלב ידיים,
"לא משנה, הם באים עוד שבעיים ואני חייבת ליקנות בגדים חדשים ליכבוד טומי!" אמרה משלבת ידיים גם היא,
"סורי אני לא יכולה... יש לי היום אימון עם הנעליים של הבצפר..." אמרתי בקול עצוב,
"נעליים??" שאלה לא מבינה,
"מעודדות.... בונא, הן לא יודעות כמה זה 5+5!" אמרתי מזיזה תראש מצד לצד..
"בהצלחה" אמרה וניכנסה איתי לכיתה, היום עבר ממש מהר, אפילו לא הרגשתי עיך עבר שיעור מטמתיקה..
"נו הבאתי את המדים הפעם?" שאלה אותי המעודדת הראשית של שנה שעברה,סטייסי, בקול הכי מ עצבן שיכולתי לדמיין לעצמי!
"לצערך כן!" אמרתי סוגרתי את הלוקר ומיסתובבת עם חיוך מעולץ על הפנים שלי אליה, "נעל.." סיננתי לי בשקט,
"לפחות אני אהייה המעודדת הראשית השנה, שוב!" אמרה ושרה את התוו האחרון
"לפחות אני יודעת כמה זה 5+5" אמרתי מלגלגת אליה וראיתי איך אוליביה היסתקלה עליבמובן של 'לסגת, המורה'
"אני יודעת כמה זה!!" צעקה בקול קטנוני
"נו כמה זה ינעל?" אמרתי משלבת ידיים,
"9?" אמרה ועיבתה את הפרצוף,
"אמרתי לך כבר שאת נעל סטייס?" אמרתי והתחלתי ללכת, "אה ואל תעבתי את הפרצוף שלך הוא יתקע, אוי סליחה, הוא כבר תקועה!" אמרתי אחרי כמה צעדים והמשכתי ללכת לשיעור האחרון,
"ואוו... את ממש חצופה גברת גרייס" אמר לי קול מאחורה, היסתובבתי מהר בלחץ,
"אימא'לה חשבתי שאתה המנהל ההומו הזה..." אמרתי וחיבקתי את רוי,
"חח, לא ידעתי שאני הומו, קירח ושיש לי קרס ענקית שמגיע על הבירכיים.." אמר ומחקק ועובר לחבק את איבון והיא בלי שום תגובה טפחה לו קלות על הגב וזזה,
"איפוו הייתה כול היום??" שאלתי הולכת לכיוון הקומה ה-3 לשיעור ביוכימיה,
"באתי רק עכשיו" אמר בפשטות ועוצר ליד הבירזייה,
"למה באתה ביכלל? לא היה עדיף כבר להישער בבית ולא לבוא לשיעור האחרון......." אמרה איבון בקול אדיש, היא תמיד אדישה איתו...
פרייייייייייז!
אז ככה יש דמות חדשה בסיפור כמו שאתם רואים,
זאת סטייס/סטייסי- הפקאצה,
קצת מיידע כללי:
היא הילדה הכי חשה בבצפר, היא מאוהבת נואשות ברוי וחושבת שהוא אוהב אותה,
היא מיתנאשת במיוחד מעל גרייס ואיבון והיא תמיד ממונעת להיות המעודדת הראשית,
כשהיא רואה שמישי טובה יותר מימנה והיא הולכת להיות הקפטנית היא תעשה ה-כ-ו-ל, אפילו תישבור אותה (פיזית) כידי שהיא לא תהייה, אבל הבאנדם היחיד שהיא לא תעשה לה את זה זאת גרייס כי היא יודעת שהיא לא שמה על אפ'חד והיא גם יודעת למה השעו אותה מהבצפר הקודם שלה......
וזאת תמונה שלה...
אל תגידו לי שהיא לא אומרת לכם שהיא ביצ'
פליי! "מה ה משנה, לפחות יצא לי ליראות את שתיכן!" אמר עם חיוך שבאמת ראו שהוא מאושר....
השיעור האחרון ניגמר והינה באה לה אספת המעודדות, אמא שלי החריכה אותי לילמוד כמה צעדים חדשים שעזרו לי להיבחר ולהיות, לצערי הרבה מאוד וכן יש צער, קפטנית, כלומר במילים שלי הנעל הראשית XD
האימון למזלי ניגמר ולצערי הנוסף הייתי חייבת לדבר על סטייס כי היא חיכתה לי ליד המכונית,
"אז את הקפטנית? איך את מעיזה לעשות לי את זה! אני המעודדת הראשית!!!!" צעקה, אני לא סובלת את אספת העידוד, הן צווחניות וחופרות, וזה עיצבן אותי כול פעם מחדש, ועכשיו כול מה שהיה חסר לי זאת סטייסי,
"עופי לי מהמכונית ליפני שאני מעיפה ותך בכוח ונוסעת ועושה עליך רוורס 50 פעם!" אמרתי מראה לה אגרוף,
"משתגידי מוזרה" אמרה וזזה, אני ניכנסתי למכונית ונסעתי הבייתה...
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
זה מה שגריייסי לבשה:
וזה האוטו שלה:
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אז זהו ניגמר D:
ויצא ארוך ומשעמם... אבל לא ללידעוגג כי בפרק הבאה טוקיו והטל מגיעים לאה"רב!
בהביי ולילה טוב למי שקוראה את זה (אני סיימתי ליכתוב את זה ב0:03, השעון במחשב שלי פגום כמו סטייסי!)
XD
| |
פרק 2
לה לה!
הינה פרק 2 !
בלי הרבה חפירות!!
מהפרק הקודם:
"ראיתי באיזה אתר פירסומת, במיקרי מיקרים שטוקיו הוטל מגיעים לארץ, אני בטו..." לא סיימתי וכבר שמעתי בצד השני צעקות, צווחות ויללות, ידעתי שהיא תישתגע במיוחד אחרי הקפה שהיא שותה...
"תודה תודה תודה תודה, מתי?!" עדיין ממשיכה ליצעוק לי באוזן,
"בעוד שבועיים, והם נישאים להקליט פה כמה שירים או משו.." אמרתי כאילו לא אכפת לי, כי באמת לא הי אכפת לי...,
"את! את באה איתי לטומי הסקסי שלי!" אמרה במן נימת ציווי,
"משתגידי, אני חייבת ללכת, אמא שלי קוראת לי" אמרתי וניתקתי יורדת למטה לסלון,
פרק *2*
ירדתי לסלון וראיתי את אמא שלי ניכנסת לבית, עם הרבה הרבה שקיות מהקניות,
"בואי מתוקה תעזרי לי" אמרה והושיטה של שקית נייר חומה מידה,
"יש עוד שקיות??" שאלתי מניחה את השקית על השיש ומציצה פנימה,
"יש באוטו אולי עוד 3-4 שקיות, את יכולה ללכת להביא אותן?" שאלה מניחה גם היא את השקיות על השיש ומוציה מהן אוכל,
"טוב, אני כבר באה" אמרתי יוצאת לחניה הקטנה שיש לנו בביתת, עוברת בין השלג הלבן והיפפה...
"אמא, מה זה כול השקיות האלה?" שאלתי מחזיקה את כול מה שהיה במכונית,
"באים אלינו אורחים מחו"ל" אמרהה עוזרת לי לשיםם אותם,
"מי? בת דודה קרטר? כי אני ממש לא מיסתדרת איתה..." אמרתי בשילוב ידיים,
"לא מה פתאום, אלה 4 בנים, גרמנים... אני חושבת" מילמלה לה בזמן שבודקת איזה גבינה היא לקחה..
'4 בנים? גרמנית? אולי?... אולי אלה טוקיו? שיואו איבון תיתחרפן כשתישמע את זה!' חשבתי לעצמי בזמן שאני מיסתקל על אמא איך היא מוציאה את המיצרכים,
"כול המיצרחים זה בישבילם?" שאלתי מיתיישבת,
"כן, הם הולכים להיות פע כמה חודשים" אמרה מוציעה קרטון חלב,
"ומה בני כמה הם? אני מכירה אותם? הם מהעבודה שלך??" שאלתי...
פריזזזז!
אז ככה אמא שלי עובדת באיזו חברת הקלטות ושם גם עובדים טוקיו הוטל....
אז אתם כבר מבינים לאן אני חותרת
פליי!
"אלה 4 בנים, בסביבות הגיל שלך אולי שנה-שנתיים יותר, להקה איזושהי, משו עם מלון ואיזו עיר יפנית...." אמרה לא קשובה, הבנתי שאני רק מוציאה אותה מריקוז אז עליתי לחדר ושלחתי לאיבון ס.מ.ס
' את לא מבינה מי הולך להיות אצלי בבית במשך כמה חודשים, הם מגיעים בעוד שבועיים.... יש לך 3 ניחושים! ' ככה כתבתי בס.מ.ס ושלחתי, ליפני שביכלל היספקתי למצמץ כבר קיבלתי הודעת תשובה מאיבון
'מתחיל ב-טוקיו וניגמר ב-הוטל? אני באה לישון אצלך למשך חודש! גם ככה אמא שלי נוסעת עוד שבועיים...' סגרתי את הפלא ושכבתי לי לישון....
הסוף!!
מי שמעתיק שייתן לפחות קרדיט!
 
ולסיום...
זה מה שאני אומרת על כול המורות:
"אפטו אפטו אהבלה"
| |
וואנשוט
בא לי וואנשוט....
הוא ישב לבדו, על הספסל הריק בפארק החשוך, ישב ובכה.
הוא בכה על כול מה שעבר, על כול מה שאמר, על כול מה שעשה ועל אהובתו האחת והיחידה....
"דיי כבר עזוב אותי! אני לא רוצה!!!" צעקה "אבל אני כן" אמר לה טום מוריד ממנה בכוח את החולצה הדקה, "מה עובר עליך? בחיים לא הייתה כזה!" צעקה מבין הדמעות שירדו לה, "למה ליבכות? את יודעת שאני לא אוהב ליראות אותך בוכה!" ספק שאל ספק צעק, "עם אתה רוצה שאני אפסיק ליבכות את תעזוב אותי, אני לא רוצה את זה" אמרה מרגישה חנק בגרונה, "מה קרה לך בילי(לא ביל האח התאום שלו, בילי החברה שלו!)? תמיד אהבת אותי ורצית" אמר מוריד את ידו הגדולה מהחזה שלה, "אני רציתי כשאהבתי אותך, עכשיו אתה ל א מי שהייתה פעם!" צעקה "אני כן!" צעק חזרה ודחף אותה על המיטה הגדולה, "לא אתה לא! ליפני שהיתה מפורסם הייתה עדין ונחמד ורגיש! ועכשיו כול מה שאתה רוצה זה רק סקס סקס סקס ועוד סקס!" צעקה כבר חזר, ובקולה נישמע הבכי המר....
"את לא מבינה מה עבר עלי!" צעק עליה חזרה אך בקולו לא נישמע צאר אלא אכזריות וכעס, "אני מבינה ועוד איך! הפירסום הפך אותך לאגואיסט ולמניאק! כול מה שאתה מעוניין בו זה רק בנות, ציצים וזיונים!" אמרה קמה מהמיטה, "שכבי! לא אמרתי לך לקום!!!!" צעק בעצבנות עליה, היא חזרה לשבת על המיטה, היא ישבה מקופלת בתוך עצמה ובכתה בשקט, טום התחיל ללכת לכיוון הדלת "עם אני חוזר ואני לא רואה אותך על המיטה ואני ארביץ לך ככה שתגיעי לבית החולים!" אמר ויצא מהחדר, ביילי ישבה לה בשקט במיטה בלי חוצה, בוכה, בוכה על כול דקה שעברה איתו, על כול נשיקה, על כול חיבוק, על כול רגש שהרגישה ביגללו, על הכול, היא החליטה שנימעס לה ממנו, היא קמה מהמיטה והלכה לכיוון הארון, היא הוציעה את השימלה הלבנה שלה שלבשה בפעם הראשונה שפגשה אותו ולבשה אותה עליה, לרגע נישמעו צעדים מחוץ לדלת אך אחרי דקה הם שוב היתרחקו, היא עלתה לחלון בתיקווה לא ליפול וירדה בזהירות בורחת ממנו, היא ירדה והתחילה לרוץ, רצה בכול כוחה, רצה למקום רחוק ולא ידוע, היא הגיעה לצוק, הצוק היחיד שהיה בגרמניה, היא היסתקלה למטה וראתה את המיים שכיסו את הסלעים הקשים והכבדים, ביילי היתישבה שם עם רגליה לגופה היא ישבה שם כמה שעות, החושך כבר התחיל לרדת, היתקרבו העננים, ונישמעו צעדים מאחורה, היא היסתובבה מפוחדת וראתה את טום, "מה אמרתי לך שיקרה לך עם תזוזי מהמיטה?" אמר מרים את ידו לאוויר, בילי מהר קמה ממקומה עם הפנים לטום והגב לצוק, הולכת לאט לאט אחורה, היא מרגישה שהיא עוד רגע נופלת, היא כבר לא מרגישה את האדמה מיתחת לרגלה (רגל אחת) היא היסתקלה אחורה והעיפה מבט אחרון על טום,
"אני אוהבת אותך, אבל אני לא מוכנה ליסבול אותך יותר" אמרה בפשטות והתחילה ליפול אחורה, טום ניבהל והיסתקל למטה, הוא ראה את בילי נופלת, ללא הבאת פנים פורסת ידיים לרווחה ודמעות קטנות ועדינות נופלות מעייניה, היא נותנת לרוח לקחת אותה למותה, טום מהר רץ ליקרא לעזרה בזמן שביילי כבר נפלה, היא הרגישה משו רטוב וקר, מכה חזרה בראשה והכול נהייה שחור...
"לא בילי לא! אני מיצטער על הכול אני מיצטער" צעק טום בקול חלש, אך בילי לא הגביה, היא לא הזיזה את עינייה ולא את גופה, הנשימות שלה לאט לאט נהייו כבדות ואיטיות יותר מרגע לרגע, היא פתחה את עייניה וראתה את טום, "אני מיצטער בבקשה תיסלחי לי!"
אמר טום כששם לב שהיא פותחת עיינים, היא היסתקלה עליו שניות אחדות והעבירה את מבטה לצד השני כידי לא ליראות אותו כאת הדבר האחרון ליפנו מותה.
פתאום נישמע צליל מחריש אוזניים, ליבה הפסיק לידפוק, היא לא זזה ולא הגיבה כלל והדבר היחיד שטום עשה זה בכה, הוא הוריד דמעות בלי בושה, בלי לנגב אותם, בלי להרגיש דבר, הוא קם מהכיסא ויוצא לרחוב הולך לשומקום, הרחק מבית החולים..
הוא ישב לבדו, על הספסל הריק בפארק החשוך, ישב ובכה.
הוא בכה על כול מה שעבר, על כול מה שאמר, על כול מה שעשה ועל אהובתו האחת והיחידה....
נכון סוף עצוב??
אני הכי טובה בסופים עצובים אין מה לעשות!
תמודדו!
מי שבוכה (עם יש כאלה כאן) מוזמן ליכתוב ולהגיב וגם אלה שלא בוכים תגיבו...
LoVe יול
| |
פרק 1
אוקיי...
אני רואה שלא הרבה אנשים מבקרים פע בנתייים...
וזה עצוב!
כי בבלוג ההוא יש לי 8 (וזה קצת!) מנויים ועוד כמה שמבקרים קבוע!
אז אני החלטתי בבלוג הזה לעלות פרק מתי שבא לי ולא מתי שיש מס' מסויים של תגובות!
אבל ככול שיותר תגובות יותר שמחחח!!!! D:
פרק ראשון!!!!!
~נקודת מבט של גריס~
"הלו?" ענה הצד השני כשהיתקשרתי לאיבון, החברה הכי טובה שלי,
"איבון את לא מאמינה מה קר...." התחלתי לדבר ושמעתי ציחקוקים מהצד השני,
"חחח.. הגעתם למעני הסקסי שלי יאייייי, תשאירו הודעהואני לא אחזור אליכם בהבייי!" צעק המשיבון שלה,
"אוך את..... תקשיבי ברגע שתוכלי לדבר איתי ת'קשרי,יש לי בישבילך הפתעה!" אמרתי וסגרתי את הפלא חוזרת למחשב סגרתי את האתר שהייתי בו קודם וחזרתי ליכתוב את העבודה שלי באזרחות.
היי אני גרייס, אני גרה באמריקה כבר 10 שנה ליפני זה גרתי בגרמניה הקטנה יחסית והקרירה...
כמו שהרוב אומרים אני "פריקית" למרות שאני לא חושבת, אז זה שאני לא סנובית זה לא אומר שאני פריקית לא? הקיצר...
איבון, החברה הכי טובה שלי כבר לפחות 10 שנים! בילדותי בגרמניה לא הייתי מיתחברת לבנות כולכך, אז הייתי משחקת עם השכנים שלי, שני בנים גדולים ממני בשנה...
אני עדיין לא זוכרת איך קוראים להם או את שם המישפחה או איפילו איך הם ניראו.....
עצוב מה?
בחזרה לאיבון... היא חולה... חולת נפש אמיתית... יותר נכון אובססיבית על מישו מסויים,שבעצם או משו...,
טוקיו הוטל, טום, אהבת חייה האחת והיחידה, למרות שבניינו שתיינו יודעות שהיא אוהבת מישו אחר.. היא רק לא מודעת לזה...
בחזרה אלי... לי עליהם דעה? אין! הם בסדר, רגילים כאלה, לפחות לא סנובים!, המוזיקה שלהם? לא רעה אבל גם לא נהדרת, הקיצר כמו שאמרתי, אין לי דעה עליהם...
למרות כול הכישרונות שיש בעולם יש לי הכישרון הכי דפוק, שירה! , בימי ראשון לכנסייה, אמא שלי גוררת אותי כידי שאני אשיר, בבצפר המנהל, גוררת אותי כידי שאני אשיר, בזמן הפנוי שלי, אני מנסה לילמוד לנגן על משו, בנתיים הולך לי על גיטרה ותופים, בישביל מה אני לומדת את זה? אני לא יודעת.... כידי להעביר ת'זמן??....
אחרי 3 שעות במחשב וכאב עיינים בדרגה של 4-5 אני סופסוף סיימתי את זה, עם המורה נותן לי פחות מ80 אני דוחפת לו את זה לפה!
~יו יו זאת איבון, אני לא ודעת לשיר אז מהר תעני ליפני שתיתחרשי (תהפכי לחרשת)~ הפלא שלי צילצל, זאת איבון, היא אוהבת להקליט דברים.... יש לה לפחות 3 קיפסעות של ווידאו מהשנה האחרונה, של הטיול, הבצפר, סוף שנה, חגים, חג מולד ועוד מלא דברים!
"הלו?" אמרתי מיתיישבת על המיטה שבחדר,
"מה רצית מה ההפתעה???" צעקה לי בהיפראקטיביות,
"קודם כול מה שתית?" שאלתי אותה נישכבת אחורה על המיטה,
"קפפה (כמו שאומרים בפיג'מות כמו הצ'ינצ'ילה)"
"נו באמת!"
"יאללה יאללה מה רצית?? מה ההפתעה??" צעקה לי לאוזן דרך הפלא,
"ראיתי באיזה אתר פירסומת, במיקרי מיקרים שטוקיו הוטל מגיעים לארץ, אני בטו..." לא סיימתי וכבר שמעתי בצד השני צעקות, צווחות ויללות, ידעתי שהיא תישתגע במיוחד אחרי הקפה שהיא שותה...
"תודה תודה תודה תודה, מתי?!" עדיין ממשיכה ליצעוק לי באוזן,
"בעוד שבועיים, והם נישאים להקליט פה כמה שירים או משו.." אמרתי כאילו לא אכפת לי, כי באמת לא הי אכפת לי...,
"את! את באה איתי לטומי הסקסי שלי!" אמרה במן נימת ציווי,
"משתגידי, אני חייבת ללכת, אמא שלי קוראת לי" אמרתי וניתקתי יורדת למטה לסלון,
| |
שאלוווווווווווווווווווווווווווווווווום!
קצת מידע כללי עלי!
היי!
אני יול (יוליה אבל אני מעדיפה יול!)
אני לא פעם ראשונה פותחת בלוג...
יש לי כבר בלוג אבל בא לי סיפור אחר...
אני עדיין מעדכנת קבוע בבלוג הקודם שלי!!
אז מיש רוצה הינה הקישור
אז 'בקשה
פוסט ראשון דמויות..
(כמו כול בלוג של טוקיו הוטל גם לי הם הדמויות הראשיות...)
זאת גרייס, בת 17 וחצי,
חצופנית ,לא דופקת חשבון לאפ'חד, מקללת חופשי ליד כולם, לא אכפת לה מה חושבים עליה...
החברה הכי טובה שלה זאת איבון אבל לא עוד הרבה זמן.. (המשך תבינו למה...) והיא שרה ממש יפה.
אין לה עדה על ט"ה, היא שעמה כמה שירים שלה וראתה איתם אבל לא היתאהבה בהם ולא שונאת אותם..
זאת איבון, בת 17 וחצי ,
ניראת עדינה וחמודה אבל לא תמיד היא באמת כזו, היא יכולה להיתפרץ על כול אחד הכול רגע כשהיא עצבנית ותמיד מגנה על הכבוד שלה!,היא ממש אוהבת לשחק את עצמה אדישה
החברה הכי טובה של גרייס אבל לא להרבה זמן (בהמשך תבינו למה)
היא באמת אוהבת את טוקיו הוטל ובמיוחד את טום, היא תמיד שומרת על האהבה שלה עליו גלויה ודוחה בנים אחרים.
זה רוי (Roy) בן 18
הוא הילד הכי חתיך בבצפר ותמיד סביבו בנות והוא לא אוהב לנצל את זה, הוא ניפגע בקלות ומוותר על הכול כשהוא עצוב.
הוא תמיד אהב את איבון למרות שידע שהיא לא שמה עליו ביגלל זה הוא נהייה אימו, פעם הוא היה ליד יפה ורגיל והיא אהבה אותו ככה אבל שיחקה ת'צמה אדישה .
ביל בן 18,
זמר מפורסם, מחפש אהבה אמיתית והוא יודעה שהוא ימצא אותה כשיראה אותה, הוא בנאדם רגיש שיכול להוציא את העצבים שלו על כול אחד,
יש לו את תאום ,טום, שהוא הנפש השניה שלו.
טום, בן 18,
הוא גיטריסת מפורסם מהלהקה שלו ושל אחיו התאום,ביל, הוא מעדיף כמה בנות יותר מאשר אחת,
הוא לא מאמין באהבה ממבט ראשון ומעדיף לנצל את זה שהוא מפורסם,
טום בדרך כלל בדחן אבל ליפעמים הוא יכול להיות ממש עצבני.
אוקיי אלה הדמויות..
אני מקווה שתהנו מהסיפור כי אני חושבת להשעיה בו יותר מב-2 הסיפורים הקודמים שלי....
XOXO יול
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: