היננה פררק *3*
"גרייסי תיתעוררי כבר! את צריכה לצאת עוד 20 דק' צעקה לי אמא מלמטה, פתחתי את עיניי במהירות וקמתי כאילו אני מאחרת לדבר הכי חשוב בחיים שלי! מזל שמשבוע הבא יש לנו את חופשת החורף!
"אני כבר יורדת אמא!" צעקתי לה חזרה, והלכתי לצחצח שיניים ולישטוף פנים, חזרתה לחדר והתחלתי להיתלבש, לבשתי את החולצה הורודה-אדומה שאני כולכך אוהבת, ג'ינס קרוע קצת פע ושם, עליינוית שחורה קצרה, נעליי עקב, עגילים בצורת לב עם קרניים של שטן, צמיד שחור עם נייטים ולקחתי איתי תיק שחור של גוצ'י עם כמה סיכות ממש חמודות (יש תמונה למטה) וירדתי למטה בריצה, חתפתי את הכוס עם הקפה שמא מכינה לי כול בוקר והיתיישבתי במהירות על הכורסה הקטנה שמכחה לי כבר כמה דקות, הוצאתי את הפלא ובדקתי הודעות
*יש היום אימון! תביאי הפעם את התילבושת!!!!*, זאת הייתה ההודעה מהבצפר, לצערי אני מעודדת והכול בילל אמא שלי שממש אוהב את זה, וזה בכלל אחד החיסרונות לגור באה"רב ולילמוד בבצפר ציבורי...
אחרי שרצתי במהירות האור למעלה ודחפתי את המדים של המעודדת שלי (יש תמונה למטה!) לתיק הקטן שהכיל את הפלא והארנק ואולי איזו מחברת ציורים וקישקושים ירדתי למטה ולקחתי את המפתחות של האוטו
"אמא אל תחכי לי יש לי היום אימון מעודדות" צעקתי ורצתי החוצה,
"טוב..." צעקה לי חזרה אחרי שסגרתי את הדלת
ניכנסתי למכונית (תמונה בסוף!) ונסעתי לבצפר.
"הייייייייי!!" צעקה לי איבון בזמן שהיא מנופפת בידה,
"היי, מיתרגשת??" אמרתי ועשיתי גבות
"ליכבוד מה?" שאלה בתמימות, העפתי לה מבט של 'מה את רצינית?!'
"טוב טוב כן" אמרה בשקט עם הראש למטה ואז קפצה עם מבט מפחיד בעייניה "מאוד מיתרגשת! אני לא מאמינה שאת הולכת לגור עם טומי שלי...." אמרה בקול ומבט חולמני
"תרגעי, זה רק כמה חודשים... והם גם ככה באו רק בישביל לעבוד פע, ליכתוב שירים ולהקליט אותם וזהו!" אמרתי משלב ידיים,
"לא משנה, הם באים עוד שבעיים ואני חייבת ליקנות בגדים חדשים ליכבוד טומי!" אמרה משלבת ידיים גם היא,
"סורי אני לא יכולה... יש לי היום אימון עם הנעליים של הבצפר..." אמרתי בקול עצוב,
"נעליים??" שאלה לא מבינה,
"מעודדות.... בונא, הן לא יודעות כמה זה 5+5!" אמרתי מזיזה תראש מצד לצד..
"בהצלחה" אמרה וניכנסה איתי לכיתה, היום עבר ממש מהר, אפילו לא הרגשתי עיך עבר שיעור מטמתיקה..
"נו הבאתי את המדים הפעם?" שאלה אותי המעודדת הראשית של שנה שעברה,סטייסי, בקול הכי מ עצבן שיכולתי לדמיין לעצמי!
"לצערך כן!" אמרתי סוגרתי את הלוקר ומיסתובבת עם חיוך מעולץ על הפנים שלי אליה, "נעל.." סיננתי לי בשקט,
"לפחות אני אהייה המעודדת הראשית השנה, שוב!" אמרה ושרה את התוו האחרון
"לפחות אני יודעת כמה זה 5+5" אמרתי מלגלגת אליה וראיתי איך אוליביה היסתקלה עליבמובן של 'לסגת, המורה'
"אני יודעת כמה זה!!" צעקה בקול קטנוני
"נו כמה זה ינעל?" אמרתי משלבת ידיים,
"9?" אמרה ועיבתה את הפרצוף,
"אמרתי לך כבר שאת נעל סטייס?" אמרתי והתחלתי ללכת, "אה ואל תעבתי את הפרצוף שלך הוא יתקע, אוי סליחה, הוא כבר תקועה!" אמרתי אחרי כמה צעדים והמשכתי ללכת לשיעור האחרון,
"ואוו... את ממש חצופה גברת גרייס" אמר לי קול מאחורה, היסתובבתי מהר בלחץ,
"אימא'לה חשבתי שאתה המנהל ההומו הזה..." אמרתי וחיבקתי את רוי,
"חח, לא ידעתי שאני הומו, קירח ושיש לי קרס ענקית שמגיע על הבירכיים.." אמר ומחקק ועובר לחבק את איבון והיא בלי שום תגובה טפחה לו קלות על הגב וזזה,
"איפוו הייתה כול היום??" שאלתי הולכת לכיוון הקומה ה-3 לשיעור ביוכימיה,
"באתי רק עכשיו" אמר בפשטות ועוצר ליד הבירזייה,
"למה באתה ביכלל? לא היה עדיף כבר להישער בבית ולא לבוא לשיעור האחרון......." אמרה איבון בקול אדיש, היא תמיד אדישה איתו...
פרייייייייייז!
אז ככה יש דמות חדשה בסיפור כמו שאתם רואים,
זאת סטייס/סטייסי- הפקאצה,
קצת מיידע כללי:
היא הילדה הכי חשה בבצפר, היא מאוהבת נואשות ברוי וחושבת שהוא אוהב אותה,
היא מיתנאשת במיוחד מעל גרייס ואיבון והיא תמיד ממונעת להיות המעודדת הראשית,
כשהיא רואה שמישי טובה יותר מימנה והיא הולכת להיות הקפטנית היא תעשה ה-כ-ו-ל, אפילו תישבור אותה (פיזית) כידי שהיא לא תהייה, אבל הבאנדם היחיד שהיא לא תעשה לה את זה זאת גרייס כי היא יודעת שהיא לא שמה על אפ'חד והיא גם יודעת למה השעו אותה מהבצפר הקודם שלה......
וזאת תמונה שלה...
אל תגידו לי שהיא לא אומרת לכם שהיא ביצ'
פליי! "מה ה משנה, לפחות יצא לי ליראות את שתיכן!" אמר עם חיוך שבאמת ראו שהוא מאושר....
השיעור האחרון ניגמר והינה באה לה אספת המעודדות, אמא שלי החריכה אותי לילמוד כמה צעדים חדשים שעזרו לי להיבחר ולהיות, לצערי הרבה מאוד וכן יש צער, קפטנית, כלומר במילים שלי הנעל הראשית XD
האימון למזלי ניגמר ולצערי הנוסף הייתי חייבת לדבר על סטייס כי היא חיכתה לי ליד המכונית,
"אז את הקפטנית? איך את מעיזה לעשות לי את זה! אני המעודדת הראשית!!!!" צעקה, אני לא סובלת את אספת העידוד, הן צווחניות וחופרות, וזה עיצבן אותי כול פעם מחדש, ועכשיו כול מה שהיה חסר לי זאת סטייסי,
"עופי לי מהמכונית ליפני שאני מעיפה ותך בכוח ונוסעת ועושה עליך רוורס 50 פעם!" אמרתי מראה לה אגרוף,
"משתגידי מוזרה" אמרה וזזה, אני ניכנסתי למכונית ונסעתי הבייתה...
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
זה מה שגריייסי לבשה:
וזה האוטו שלה:
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אז זהו ניגמר D:
ויצא ארוך ומשעמם... אבל לא ללידעוגג כי בפרק הבאה טוקיו והטל מגיעים לאה"רב!
בהביי ולילה טוב למי שקוראה את זה (אני סיימתי ליכתוב את זה ב0:03, השעון במחשב שלי פגום כמו סטייסי!)
XD
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: