In The World Of Music~

היי אנשים. הפעם זה פוסט טיפה שונה.. במקום להגיד מה הלך לי כל השבוע שהיה ממוצא לכל הדעות אני הולכת לדבר איתכם על היום.
היום היה פשוט יום כזה משוגע.. היה לי ממש סבבה וכיף ונחמד בבצפר ואז רק הגעתי הביתה והיום הזה הפך לגהנום.
אבל אולי אני הפסיק לדבר בעירפול והתחיל להסביר את עצמי אה?
אז בבקשה~


כמו שאמרתי היום הלך סבבה.
בקושי התעוררתי מהשינה שוב~
הגעתי באיחור לבצפר
היום דווקא סוף סוף לא ישבתי במקום שלי מה ששמחתי מאוד בגלל ש אני קופאת איפה שאני יושבת.
המזגן מכוון דווקא עלי, אף אחד לא מוכן להכוון אותו למקום אחר ואני נמוכה מדי להגיע לתריסים שלו אפילו שאני עומדת על השולחן
אז לשם שינוי היה לי נעים ^^
בהפסקה היה מצחיק עם כולם והיה ממש נחמד (:
ואפילו היתה מגמה היום של תקשורת רדיו שזה תמיד מרומם לי את המצב רוח
כמובן שכמו תמיד שחכתי להכין סנדוויץ' ולכן לא היה לי אוכל מה שיצא שלא אכלתי והמגמה הסתיימה ב-4 אחר הצהריים~
"טוב נתמודד" ככה חשבתי. כי הדבר שהכי חיכיתי לו כל השבוע היה אמור להיות היום.
סוף סוף אכילת סושי
אחרי שהפעם האחרונה שזה היה אפילו קרוב למשהו כזה היה במפגש חמישי האחרון של החופש הגדול כשרן נתן לי חתיכת טאמאגו (חביתה יפנית) שהטבח הביא לו כשהוא הזמין סושי עם טאמאגו.



באותו יום חוץ מיום נורמלי לחלוטין.. היה לי הפתעה שרק בנות מבינות אותה >.>
כן כן התחיל לי מחזור
היתה לי רק תחבושת ירוקה (הכי קטנה לאיזה שעתיים) אצלי ולא היה לאף אחד אחר משהו יותר טוב.
אז לא היתה לי בררה אלא להיות מ10 בבוקר עד 4 אחר הצהריים עם תחבושת קטנה.. כמובן שכל הסקיני השחור שלי התלכלך והרגשתי מגעילה לחלוטין!
למזלי לא היה ריח מימני אז שום דבא לא הורר חשד וגם תודה לאל לבשתי מכנס שחור אז גם אף אחד לא ראה כלום
בכל מקרה זה כנראה היה ההתחלה ליום לא הכי משהו.


בכל מקרה הגעתי סוף סוף הביתה ורצתי להתקלח S:
אחרי זה הלכתי לאמא שלי ואני מתרגשת כולי אמרתי "אז מתי הולכים לקנות את הסושי? "
ומה אמא שלי אומרת לי?!
"כמו שאת לא קיימת את ההבטחה שלך וקיפלת כביסה אני לא הקנה לך סושי"

להגיד כבר שהייתי בשוק והרוסה מיזה?


לדעתי לא הראתי להורים שלי שאני עצובה מיזה. אבל בפנים הייתי שבורה לגמרי.
לבכות? בכיתי אולי אחר כך.. כשהם כבר הלכו לאיזה בילוי שלהם >>

לעזאזל! אמא שלי נתנה לי איזה רשימת מטלות ביום שלישי. עשיתי את כולן ונזכרתי רק מאוחר כשאבא שלי היה כבר בבית שלא קיפלתי כביסה.
אבא שלי המכור לטלוויזיה הזה לא הסכים לזוז מהסלון ואמר לי להעביר את הכביסה לחדר שלי ולקפל אז.
כבר אז הרגשתי ש "הוהו זה לא יגמר טוב"
וכמובן שצדקתי.
בזמן שהכביסה ישבה לה על המיטה שלי כמובן שאני הייתי במחשב ושחכתי מכל מה שקורה סביבי.. כי אין מה לעשות אני מכורה
אז רק כשכבר הייתי צריכה ללכת לישון פתאום שמתי לב להר הכביסה שיש לי על המיטה. בתוך ידיעה שעם הקפל עכשיו החטוף מאבא על זה שלא הלכתי לישון שמתי הכל על הכיסא ותיכננתי שמחר לא הלך למעורבות בקהילה אלא החזור הביתה מוקדם והקפל את הכביסה הזאת צ'יק צ'ק.
אז חזרתי למוחרת מהבצפר מוקדם ואמא שלי היתה בבית וכמובן שהיא כעסה אבל ממש על זה שלא קיימתי את ההבטחה שלי.
(היא לא קולטת שמטלות בית זה לא פאקינג הבטחה אלא משהו שהם מפילים עלי לעשות ועם אני לא העשה אני החטוף על הראש ולכן אני עושה!)
אז כנראה ששילמתי היום את המחיר. אבל פאק העונש היה כבד מדי.
והעונש אפילו לא הסתיים!


אחרי זה הסתגרתי בחדר של אחותי לראות אקסטרים מייקאובר (תוכנית מומלצת היא מגניבה ברמות!)

אמא שלי נכנסה לראות איתי ואז אבא שלי נכנס לחדר למחשב של אחותי לראות איה סרט ><
קיצר פרטיות לא היתה לי במיוחד מה שעיצבן אותי.
עוד יותר עצבן אותי שאבא שלי אמר לי לכבות את המחשב בדיוק כשהתוכנית נגמרה ורציתי ללכת למחשב.
הוא רצה את זה כי האינטרנט לא היה מהיר כי אצלי האינטרנט היה פתוח ><
אז הלכתי למחשב וסגרתי את האינטרנט והלכתי לראות פרקים שהיו לי כבר על המחשב ולא הספקתי לראות.
הפתיח לפרק הראשון אפילו לא הסתיים ואבא שלי התפרץ לחדר כועס על זה שלא סגרתי את האינטרנט.
אבל האינטרנט היה פאקינג סגור!
הוא לא הבין מה אני עושה כי הוא לא יודע על הורדת פרקים למחשב והוא לא הסכים לשמוע את ההסבר שלי.
זה הסתיים בכך שהוא הוציא אותי מהחדר והוא הוציא לי את המודם האל חוטי לאינטרנט ככה שבעצם:
קיבלתי עונש מספר 2 ולא עשיתי שום דבר רע הפעם.
רצתי לחדר לשעבר של אחותי ובכיתי שם כמו מטורפת איזה 10 דקות בלי שההורים כמובן יודעים.

התהלכתי שם כמו לביאה בכלוב ולא הצלחתי להירגע.
אחרי זה חזרתי לחדר וסיימתי בלית ברירה את הפרקים שהיו לי על המחשב בתוספת איזה שני משחקונים של סוליטר עכביש.
בסוף לא יכולתי יותר. ידעתי שההורים יוצאים לאיזה בילוי בערב. אז כוונתי שעון לשמונה והלכתי לישון (מה שנתן לי בערך שעה וחצי שינה)
אני לא חושבת שישנתי לעומק כי הייתי דיי מודעת למה שקורה סביבי.
כשהתעוררתי הבית היה ריק והמודם היה על השולחן מחכה שהחבר אותו למחשב.

הייתי מעוצבנת, עייפה, עצובה אבל הכי הכי.. רעבה.
זאת אומרת הייתי. כשצפיתי בפרקים במחשב גוועתי ברעב הרי לא אכלתי כלום כל היום. אבל שכנעתי את עצמי שאני לא הוכל כלום מה שאמא שלי הכינה ואני הכין לעצמי פנקייקס כשהם ילכו. (הרעב היו אחת הסיבות לכך שהלכתי לישון לא יכולתי לשלוט בעצמי זה כאב מרוב שהייתי רעבה)
התעוררתי סיימתי את החתיכה האחרונה של העוגה שהכנתי באותו שבוע והלכתי להכין את הפנקייקס.

ואז גיליתי מה אמא הכינה וזה הרתיח לי את הדם וגרם לי ללכת לבכות שוב.
היא הכינה לזניה. זה אחד המאכלים הכי אהובים עלי בכל העולם.
ידעתי בדיוק למה היא הכינה אותו >< היא הכינה אותו כמו מחוואת פיוס על זה שהיא הפרה הבטחה ולא קנתה לי את הסושי שפינטזתי עליו כל השבוע ואפילו יותר.
טוב לא הצליח לה. דחפתי את התבנית החמה הזאת עמוק עמוק למקרר שאני לא הראה את זה אפילו וניגשתי כשאני עדין עם דמעות בעיינים להכין את הפנקייק.
אני לא יודעת מה עשיתי לא נכון זה פשוט כנראה שהגורל צחק עלי.
הכנתי את הפנקייקס כמו שאני יודעת להכין (הכנתי אותם אפילו במסיבת יומולדת של פטל וכולם אהבו!)
הכנתי אחד וטעמתי ו.. היה לו טעם של משהו מאוד בצקי ולא טעים.
בקושי יכולתי לבלוע. רציתי לבכות.
אז חיטטתי במקרר וראיתי טיפה מקרוני שנשארו.
אז החלטתי לאכול אותם. אבל אחרי הביס הראשון פשוט לא יכולתי לאכול יותר.
הבטן שלי פשוט נסתמה זה לא יאומן בקושי לשתות יכולתי.


לסיכום היה לי יום פשוט נוראי אני עכשיו כותבת את הפוסט הזה ובוכה באותו זמן!
אני ממש ממש כועסת על ההורים שלי ולא רוצה לראות אותם בכלל ומצידי שלא יחזרו כל הסופשבוע מהבילוי הזה שלהם.
אני פגועה ואני גם דואגת לגוף שלי כי כל מה שאכלתי היום זה רק:
חתיכת עוגה, ביס מקרוני עם גבינה, וחצי פנקייק.

הדבר היחידי שדיי מעודד אותי זה שירים של FMA-B
הייתי רוצה לשים את הסרטון בפוסט אבל שחכתי איך שמים סרטונים בפסטים בישאבלוג. (עשיתי את זה רק פעם אחת.. אקארי תצילי אותי איך עושים?!)

עריכה: טנקס אקארי ^^ עכשיו אתם יכולים לשמוע את השיר:

מקווה שלכם היה יום יותר טוב.
בשבת אני הגיב והגיד איך היה בל"ג בעומר שכמו שאני רואה עכשיו בסוף השאר בבית וזהו


נ.ב.-
אני בטוחה שבטח אתם חושבים שאני ילדה בכיינית ומפונקת או משהו.
אולי אתם צודקים רוב הסיכויים שאני כותבת פה עכשיו שטויות ואני סתם מתנהגת בהובר דרמטיות.
אז אני מצטערת עכשיו על כל החפירה הזאת. פשוט לא היה לי איפה להוציא את זה חוץ מפה ו.. טוב היתה חייבת להיות סיבה לזה שהבלוג הזה קיים לא?
ברגע זה אני ממש ממש עצובה ומאוכזבת.
אני כנראה פשוט הלך לישון והקווה שמחר הייה יום טוב יותר. אבל אני לא אופטימית.. אני בטח הקבל על זה שלא אכלתי את האוכל של אמא.. והרסתי קערת מקרוני עם זה ששמתי עליה גבינה מותכת.
ולכלכתי את המטבח.
בכל מקרה רק רציתי להגיד שכן אולי אני מתנהגת יותר מדי וההורים שלי צודקים.
אבל ברגע זה לא אכפת לי וזהו.
אתם מוזמנים לכתוב מה שבא לכם ולהגיב על מה שקרה.
אפילו תגובות מרושעות אל זה שאני צריכה להיות יותר אסירת תודה להורים שלו וכ'ו הייה בסדר.
אז תגיבו K?