דמעות של מיליםהדיבור הוא מקור כל אי-הבנה.
- אנטואן דה סנט-אכזופרי |
| 1/2014
על רצפת בטון קרה, רוח קלה ואטמי אוזניים.
נשענת על הקיר, רגליים מקופלות ומסתכלת ישר אל עבר המדבר הפתוח.
לבושה בירוק מאובק, ריח אבק שריפה. תרמילים עפים לכול עבר בבום עמום.
ובתוך כל האנרכיה הזו. הקור והשרירים התפוסים. העייפות והרעש- מופיעים להם על רקע השריעה הפסטורלית גם ככה להקת חסידות, שעפות בתמימות ובחוסר דאגה אל עבר ארצות החום.
אני מרימה מבט משתהה ומחייכת, וזאת שלידי עושה כמוני. והכל נפסק בדממה. וריח האבק שריפה עומד בנינו.
ואני, מול מדבר גדול ואינסופי. מול שקיעה בעלת אינספור צבעים.
משתתקת. ומתחברת להכל בנשימה עמוקה.
| |
|