הגוף שלי בוגד בי. אני מקיאה ומדממת ודואבת.
אין לי כוח להתאפר, והבגדים שלי תלויים עלי כסחבות.
אני יושבת בכל לילה במרפסת וצופה בשדרה, מחכה שתופיע, כמו איזו אלמנת מלחמה.
הכל תפל פתאום, והחוויות החדשות לא שוות כלום כי אין עם מי לחלוק.
לפני שהלכת אמרת לי שאני אינטיליגנטית ויפה, מוכשרת ובעלת לב זהב.
אמרת שאני הסקס הכי טוב שהיה לך בחיים.
למרות הכל, הלכת.
איך זרקת את זה לפח?
כאילו הרחובות מלאים בבחורות מוכשרות שיודעות להזדיין ויש להן לב זהב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
