לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

יומן החפירה של ניצניצ, מאז 2008.


אזהרה: הבלוג הנ"ל יציב כמו הר געש, אופטימי כמו שירי דיכאון, ויפה כמו ג. יפית. היי, לפחות הוא לא בלוג סגידה לרוני סופרסטאר! הציטוט בתמונה הנ"ל שייך לאדית' סיטווֵל.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
12/2013

סיכום שנת 2013


2013. ההווה. עוד מעט כבר העבר. לא מזמן היה העתיד. מה הוא ההווה בעצם, אם לא הנקודה הקטנה שבה העבר והעתיד משיקים זה לזה?

2013 זו שנה, שרובה ככולה, העברתי ב"הרפתקאותיי" בצבא.

בשבוע הראשון שלה, הגעתי לבקו''ם עם הוריי ואחיותיי הקטנות. אהובי לא בא. הוא לא יכל לשאת בזה - הוא ידע טוב מאוד מה מצפה לי. עד היום אני לא יודעת אם הייתי צריכה להקשיב להזהרותיו.

2013, זו השנה האחרונה בנעוריי.

2013, זו השנה שביגרה אותי. שהפכה אותי מטינאייג'רית בכיינית לאישה צעירה וצינית עם עיניים פקוחות לרווחה.

2013, זו השנה שבה למדתי שגם גן עדן הוא גיהנום, ושאו שאני ממשיכה להתבכיין וקופצת מעזריאלי או שאני מתמודדת עם החיים כמו שהם, בלי לצפות שמישהו אי פעם יעשה לי חיים קלים.

2013, זו השנה שבאמת הפסקתי לחשוב על עצמי כ"פתית שלג מיוחד" והבנתי שאני אחת מה7 מיליארד אנשים שחיים על הפלנטה הקורסת הזו, וב

רגע שהבנתי את זה, היה הרבה יותר קל להתמודד.

זוהי השנה שהבנתי שאין דבר כזה אדם מושלם. או שיש להם מוח של ציפור עם לב זהב, או שיש להם מחשב-על בראש שמחובר ללב מאבן, או שיש להם גם מוח וגם לב אבל הם מעצבנים תחת וכדומה.

 

 זו הייתה שנה מתוקה, מרירה ומתובלת בהרבה דמעות מלוחות וקריאות אושר, שנה שבה טעמתי את גן-עדן, נפלתי לגיהנום ועליתי חזרה לגן-עדן שמהר מאוד התברר כגיהנום לייט. זוהי הייתה אחת השנים החשובות בחיי, שמצאתי לקראת סופה את הדבר היחיד שלא איבדתי מהגלורי דייז שלי, מה שאני מקווה שיחזיק אותי בחיים.

 

מה אני מבקשת מ-2014?

אני מבקשת להישאר עם השטן שאני מכירה. כי עוד שינוי שיבוץ ואני מתאבדת.

אני מבקשת לא לאבד את החברים שיש לי. כי בפעם הראשונה בחיים שלי אני לא תלויה בגורמים חיצוניים בשביל שיהיה לי עם מי לבלות בערבים , עם מי סתם ככה לצאת לקניון, עם מי לדבר על שטויות כשאני עצובה, במי לתמוך ועל ידי מי להיתמך. סבא נתי, אם אתה רואה את זה, אח יקר וזקן, אתה הדבר הכי טוב שקיבלתי בצבא.

אני מבקשת להתחיל ללמוד בדרך הקלה, במקום שיצטרכו לשבור אותי כל פעם שמעבירים לי שיעור.

אני מבקשת להשיג כיסוי פלדה ללב שלי, כי לא, גם אחרי כל החרא שאכלתי ב-19 שנים האחרונות, הוא עדיין ממשיך לכאוב ולהיסדק.

ואני מבקשת, מהעתיד בכללי, לתת לבעל החיים האהוב עליי, האחד שגדלתי איתו לא פחות מאחיותיי, האחד שציפה ממני ליותר ממה שנתתי לו ובכל זאת אוהב אותי עד הסוף, האחד שלוקח את הפתגם "החבר הכי טוב של האדם" לרמות חדשות, אני רוצה שיהיה לו סוף טוב, וכמה שיותר קל.

נכתב על ידי ניצנוצ הניצנוצים , 21/12/2013 20:52  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



Avatarכינוי:  ניצנוצ הניצנוצים

בת: 31

MSN: 




הבלוג משוייך לקטגוריות: אקטואליה ופוליטיקה , 18 עד 21 , החנונים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לניצנוצ הניצנוצים אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ניצנוצ הניצנוצים ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)