LONELY

פרק 2!!!

בזמן ששכבתי במיטתי, נזכרתי בעיטורים שהיו על המדליון של הילדה, וזה נראה לי ממש מוכר. אני חשבתי והתעמצתי להיזכר מאיפה אני מכירה את אותו המדליון, ואז נזכרתי, סבתא!.

לסבתא שלי היה מדליון שהיא קיבלה אותו מהסבתא שלה, הוא עבר כבר המון דורות במשפחה, ולפני שנה כשמלאו לי 15 היא הביאה לי אותו, ואמרה לי: ''תשמרי עליו כאילו היה כל חייך, המדליון הציל את חיי כל הדורות שקיבלו אותו וגם אותי, וכעת זה תורך. תבטיחי לי שתשמרי עליו כאילו הוא הדבר החשוב ביותר, כאילו הו חי.'' כמובן שאני הבטחתי לה לשמור עליו, ואז רציתי לשאול אותה איך המדליון אמור להציל אותי?.. ובידיוק אז באה אלי אמא והרחיקה אותי ממנה, אמא שלי אף פעם לא באמת סבלה את סבתא, היא גם אף פעם לא האמינה לשום מילה שלה וטענה שהיא משוגעת. אני כמובן שמאוד הסתקרנתי למה, אבל לא העזתי לשאול כי אז אמא שלי הייתה משתגעת ומתרגזת עליי מאוד והייתה מאלצת אותי לבחור בינה לבין סבתא.

קמתי מהמיטה, וישר רצתי לחפש את המדליון ואני הייתי בטוחה שקיים רק אחד כזה בכל העולם, וצדקתי. כאשר חיפשתי אותו בחדרי, לא מצאתי דבר אבל לאחר מכן בזמן שאמא לא הייתה בבית, נכנסתי לחדרה והתחלתי לחפש אותו. אמא שלי תמיד שנאה את המדליון הזה ואני לא ידעתי מה הייתה הסיבה. מצאתי אותו אצלה בקופסאת התכשיטים שלה. לקחתי אותו בתקווה שאמא לא תשים לב. כאשר החזקתי אותו בידי הרגתי שנפלטת ממנה כמות אנרגיה עצומה וחזקה כל כך!...

ניסיתי לפתוח את המדליון אבל לא הצלחתי. ניסיתי וניסיתי במשך שעה שלמה. לבסוף הצלחתי איכשהו לפתוח רק חריץ קטנטן, וממנו יכולתי לראות רק משהו אפור ואדום, לא יכולתי להבין מה זה, וזה רק הגביר את הסקרנות שלי.

ואז נזכרתי למה בכלל חיפשתי אותו, בחנתי אותו מכל צד והוא נראה בדיוק כמו המדליון של הילדה בכאילו היא השאילה אותו לכמה דקות.

הילדה בעצמה נראתה לי מוכרת, ברגשתי שהיא מכירה אותי אבל אני לא מכירה אותה. באותו הרגע, הרגשתי כל כך עזובה, כל כך בודדה, הרגתי שאני נמצאת לבד סכל העולם הזה וכאילו בקצה השני של היקום נמצאת הילדה עם המדליון ועם כל התשובות לכל השאלות שלי, ובצד הנגדי, הרגשתי חום אהבה קרבה את משפחתי אבל בו עם זאת הרגשתי איך עלי כל השאלות בבת אחת חוזרות.

הרגשתי שעלי לבחור, אבל פחדתי.

ברחתי מעצמי, ברחתי מדמיוני, ברחתי מכל העולם, והלכתי לטייל בחוץ, לנשום אוויר צח, ושוב הייתה שם הילדה. באותו המקום, בשעה המאוחרת, עמדה היא אבל עם הבעת פנים אחרת.

הייתה היא עם הבעת פנים שמחה יותר, היא נראתה לי מוכרת, היא הייתה שונה אבל הכי מוזר זה שכאשר שככל שהתקרבתי אליה הרגשתי יותר, והבנתי הרבה פחות.

מקווה שאהבתם את הפרק הזה...