עם כל יום שעובר הרצון שתדע גובר עליי, אבל לא אתן לו לגבור עליי כי אני יודעת ששוב פעם אני אתאכזב, כי אני יודעת ששוב פעם החיים יעשו לי זין, כי תמיד לבסוף הכל חומק לי מבין הידיים, תמיד אני נכשלת, כבר התרגלתי, זהו טבע חיי.

"..נפלת חזק, ותודה שאתה בכלל לא שולט בחיים שלך משותק, כבר שני מנותק תודה שנפלת בפח.."

כבר חודשים שאני מרגישה ככה, ריקנות אמיתית לא סתם, וגם בין חיוך לחיוך מזויף גם כן, אני חיה את הבכי מרגישה את הדמעות.

כבר נשבר לי מהכל . חיה מלילה ללילה רק מחכה שהיום יסתיים ואני אוכל לבלות לי את השעות הניפלאות במיטה, בלי לדאוג לכלום בלי לחשוב על אף אחד רק לשקוע בחלומות ורודים בעולם טוב יותר מהמציאות המגעילה הזאת.

אמרו לי שלא שווה לי לבכות, אבל זאת הדרך היחידה שנותרה לי כדי להביע את עצמי- אפילו המילים כבר נגמרו לי.

גאיה, כבר לא אופטימית.