בלוג. אחד מיני רבים.

עוד יום חלף על כוחותינו.

היה נחמד ומלחיץ. המבחן במתמטיקה הלך קומסי קומסה [ככה ככה לסתומים שבינינו].

אני מקווה שאני אעבור אחרת הלך עליי פייפן.

אבל זה לא העניין. אני כל הזמן מקנאה. ק נ א ה . זה נוראי.

ולאו דווקא בבנות. אני סתם מקנאה על כך שחכמים ממני, יפים ממני... פגם גדול באישיות הסוררת והלא יציבה שלי.

אני חושבת שאני לסבית. אני לא יודעת מה באמת מתחולל לי בתת מודע או במוח.

אבל לא רק זה. אהבתי לאנימות מתחילה להתחזק [כן אני אוטאקו. יש לכם בעיה? חרבנו קוביה] ולמנגות עוד יותר [משהו שלא עשיתי לפני כן].

ואני חושבת שילדים חושבים שאני מוזרה. אני כל היום עם רינת [ש.ב.] שגם היא אוטאקו, ושתינו ממש מאוהבות באנימות ומנגות. זה לא טבעי.

כרגע אני יושבת עם מגבות על כל הגוף שלי. אחרי מקלחת מרעננת וחפיפת ראש צולעת.

למה אני מספרת לכם? לכו תבינו את השכל המוזר שלי.

אני מתפללת לאלוהים שאני אעבור את המבחן במתמטיקה [כמו שאני קוראת לזה: התכוננות דתית] על מנת שלא ארד הקבצה. אחרת אני [ליתר דיוק האגו היקר שלי] אמות. My Ego Needs Some FOOD!!!

אבל עזבו את זה כי אני מתחילה לחפור קצת יותר מידיי.

מוזמנים להגיב, אם יש לכם היערות.

אלכס.