בלוג. אחד מיני רבים.

1היי.

זהו הפוסט השני בבלוג האפרורי והמדכא הזה.

אז החלטתי שאני אתחיל לכתוב בשביל ה"כיף".

נתחיל מאירועי החמש דקות שחלפו.

אבא שלי כעס עליי מפני שהמדפסת שגם מכונת צילום, נדפקה מעט. הוא האשים אותי.

זה לא אשמתי שהרמתי את המכסה בשביל לצלם משהו, המדפסת המקוללת התקלקלה.

כמובן. תמיד לצעוק על אלכס.

אבל זה סתם אירוע שולי.

הייתי בבצפר המחורבן היום, והיתה לנו סדנא על התעללות מינית.

שעמום אטומי. כאילו שאני לא יודעת שהגוף שלי הוא רק שלי".

שוב עשיתי את עצמי שמחה כשדיברתי עם לי [שם בדוי].

למען האמת ש-לי [ש.ב] בגדה בה. היינו אמורות להתחפש בפורים של שנה שעברה ביחד, והיא הבריזה לי.

למה? היא הייתה עייפה.

מאז אני נוטרת לה טינה - אפילו שהיא הזמינה אותי ליומולדת שלה לפני שבוע.

אין מה לעשות. קשה לי לסלוח למי שמביך אותי בפומבי [גם אם אותו איש לא נמצא שם... עזבו].

לפעמים אני חושבת שזה ילדותי מצידי. אולי אני כן צריכה לסלוח לה.

אבל עדיין קשה לי עם זה.

מה גם, שאני מעוצבנת כי עוד לא הייתה לי נשיקה ראשונה.

כן. זה נכון. בתולת-שפתיים בת 14. בערך כל השכבה שלי כבר התנשקה צרפתית איזה 5 פעמים לפחות.

מלבד חברות שלי. כן, גם הן בתולות שפתיים כמוני.

אבל זה לא הופך את זה לטוב. בסה"כ רוצה להתנשק, למה מה קרה?

מצידי שלא יהיה רומנטי. ואפילו לא עם מישהו שאני אוהבת. העיקר שהאגו שלי ירגיש בבית.

אני אנטוש עכשיו. יש לי מבחן ע-נ-ק-י במתמטיקה מחר - שאם אני לא אעבור, אני ארד הקבצה [ואני בהקבצה הכי גבוה].

הכל בגלל שבמבחן הקודם קיבלתי 81 הפוך [18 לסתומים שבינינו].

אז... זהו [?]

אלכס.

ושוב. אלכס זה לא שם רוסי [מסתבר...].

הרי אלכסנדר מוקדון לא היה רוסי... אבל לא משנה. חפרתי -.-