לכותרת אין שום קשר למה שיכתב בפוסט

גם בגלל שאני בכלל לא יודע מה יכתב בפוסט וגם מה אפשר לכתוב על אפקט הקררה..?

אגב אפקט הקררה הוא ההיפך מאפקט החממה ,משהו שהדודה כתבה בכתבה שהתפרסמה ב YNET בשבוע שעבר והיה להיט היסטרי בקרב הטוקבקיסטים "אניני הטעם"

הדודה כתבה על ילדותה בקיבוץ בגולן והטוקבקיסטים מצאו אשמה חדשה למחדלי הממשלה,למלחמת לבנון השניה ,לרפיון בעם ואם בני סלע היה בורח כבר אז היא הייתה מואשמת גם בזה

תאמינו לי,אנשים לא נורמלים הטוקבקיסטים האלה

בכל פעם שהיא כותבת על הקיבוץ שלה שהוא שכן לקיבוץ שאני הייתי בו אני נהפך לשלולית של געגועים

גם בגלל הזכרונות הדומים אבל גם בגלל שהיא כותבת כל כך מדהים לעזזאל !

האמת שאין לי כח לחפש לינקים עכשיו

אבל אם תלכו לבלוג שלה אולי יהיה שם קישור לכתבה..

בכל מקרה אפקט הקררה בא לומר שקר שם בחורף בגולן ואפילו שבאתי מירושלים לגולן

זה לא עזר

לא מתרגלים לקור הזה

בעיקר שצריך לקום ב4 בבוקר למשמרת ראשונה במיון תפוחי אדמה

עבודה נוראית אגב

עד היום 35 שנה אחרי אני זוכר את סוגי תפוחי האדמה שאסור שהמכונה תעביר אותם:

כימשון ופוזריום

תהרגו אותי אם אני זוכר למה ואיך נראים תפוחי אדמה שלא ראויים למאכל

אבל את השמות אני זוכר

היינו הרבה אנשים לאורך מכונת המיון והיו צחוקים והיה כיף של ילדים בני 18 שזה העולם שלהם כרגע

והיו שווים,כאלה שעמדו לאורך המכונה שדופקת אלוהים ישמור ומיינו תפוחי אדמה בעניים חצי עצומות בקור של חודש נובמבר דצמבר ברמת הגולן

והיו כאלה שהיו שווים יותר ועמדו בסוף של המכונה ותפרו שקים שהתמלאו בתפוחי אדמה

אני זוכר שמישהי מהחבר'ה הייתה מביאה את הכלב שלה למיון

כלב פינצ'ר מעצבן שקראו ל חומי

יום אחד הוא לא הפסיק לנבוח

ואלה תפרו את השקים התרגזו עליו,התרגזו שבעלת הבית שלו לא משאירה אותו בחדר בקיבוץ

תפסו אותו הכניסו אותו לשק ותפרו את השק

היה נורא מצחיק

כמובן ששיחררנו אותו אחרי 2 דקות,לא לעשות סיפור

אבל ההיא לא הביאה אותו יותר למיון

חוץ מזה שהיא גם עזבה באמצע השל"ת את הגרעין

אני זוכר את הנסיעות הארוכות כשהיינו חוזרים מחופש בבית

אנחנו היינו מגיעים באוטובוס שהיה יוצא מירושלים לקרית שמונה

קו 961 המיתולוגי

היינו יורדים בראש פינה ומחכים לאוטובוס שהיה נוסע למרום גולן והיה מגיע מחיפה

וכשהוא היה מגיע ועובר את משמר הירדן ואחכ את גדות

והיה עולה מהגשר לרמת הגולן הייתה מן התרגשות כזאת

אחכ הנוסעים היו הולכים ומתמעטים וכשהיינו עוברים את  עין זיון  היינו נשארים באוטובוס לבד

רק החבר'ה ממרום גולן

היינו גם יכולים לנסוע לקרית שמונה ולחכות שם לאוטובוס שהיה מגיע מצפת אני חושב

אבל האוטובוס הזה היה נכנס לכפרים הדרוזים בצפון הרמה והיה מאריך את הדרך שגם ככה הייתה נורא ארוכה

ותמיד קיווינו שהנהג "ידלג" על הכפרים האלה בייחוד על עין קיניה שאליו היה צריך להכנס בדרך ארוכה

עד לתוך הכפר

שלא לדבר על העובדה שכשהייתי בסיני ואחכ במערב התעלה אחרי מלחמת יום כיפור

היה לוקח להגיע לרמת הגולן יום שלם.

בטרמפים.

עזבתי את מרום גולן בלילה קר אחד בשנת 1975

הייתי מאוהב באיזו בחורה ירושלמית שהכרתי באחת החופשות בבית

והיא נתנה לי להבין שהיא לא בעד יחסים שמתפרסים על  מרחקים כאלה

וזה לא יעבוד אם לא אהיה קרוב..

ואני בטיפשותי הלכתי אחרי הלב שלי ועזבתי

הייתי כבר רכז תרבות של המשק

הייתה לי דירה נחמדה והייתי כבר חבר

אבל מצד שני היו לי חלומות שכללו קצת יותר מעבודה בנגריה של הקיבוץ ותורנות בחדר האוכל

רציתי ללמוד צילום סטילס

רציתי לעבוד קולנוע והציעו לי מקום בחברת הפקות בירושלים כע. צלם

התנאי היה מהרגע להרגע

כלומר

תעזוב את הקיבוץ ומחר תתחיל לעבוד

נו,אז עזבתי..

לא צריך לומר כמובן שהעסק עם הבחורה לא עבד ושבועיים או שלושה אחרי שכבר הייתי בירושלים היא נפנפה אותי

בחברת ההפקות עבדתי שנה ומשהו

ואחכ הלכתי ללמוד צילום סטילס

במשק (ארגנו משלחת,לא יכלו לשאת את החר_פה..לא,לא זה ממשהו אחר...) כעסו על העזיבה שלי,  אחכ נרגעו. ואני לימים הצטערתי שעזבתי

אבל כבר היו לי חיים אחרים

נו, אפקט הקררה , כמו החממה,רק הפוך