נו מה אתם יודעים,מסתבר שאני לא כזה רשלן כמו שחשבתי על עצמי,היום נשלחתי לראומטולוגית כאן בבית החולים ובמחשב שלה כתוב שחור על גבי לבן שבמהלך 2014 הייתי אצל ראומטולוג,פעמיים באותה שנה.

וזה נשכח ממני.

מסתבר גם שאחד הכדורים הקבועים שאני לוקח הוא טיפול נגד התפרצות הסקלרודרמה ואני כן לוקח טיפול רפואי,אז זה שאני לא זוכר והרופאים רושמים שאני ללא טיפול תרופתי מסוף 2010 זה מילא,אבל בדיקת מחשב פשוטה הייתה מעלה 2 דברים

הראשון שההתפרצות השניה של הסקלרודרמה הייתה ב2011 ובמהלכה טופלתי בכדור הזה ולכן לא יכול להיות שאני ללא טיפול תרופתי מ2010 כי במהלך 2011 אושפזתי וטופלתי גם בכדורים וגם בחומרים אחרים לוריד

ושלא כל הבעיות שיש לי נוגעים לסקלרודרמה,כלומר הן לא תופעות לוואי שלה.

עכשיו התברר שהבעיה בפה לא קשורה ישירות לסקלרודרמה(איזו מילה ארוכה ומעצבנת) אלא קשורה למערכת החיסונית של הגוף שהיא כנראה לא חזקה מספיק והפצעים בפה הגיעו בגלל דלקת כלשהי שהתפתחה לה ותוצאותיה הביאוני עד הלום.

בקיצור יש יתרונות וחסרונות לשהיה בבית החולים.

ראשית גיליתי את דייסת הסולת בארוחות הבוקר.אל תשאלו איזו חדווה ודיצה נתקפתי שראיתי וטעמתי את דייסת הסולת.

כבר כתבתי על זה,בילדותנו אבא שלי היה משכים קום בשבת ומכין לאחותי ולי צלחת דייסת סולת עם סוכר וזה היה טעם גן עדן !

אני זוכר את הרגשת החום בחזה בעיקר בחורף אחרי שאני אוכל את הדייסה הנהדרת הזאת 

והתחושה חזרה עכשיו.

אני ממש נהנה לאכול אותה בארוחת הבוקר.

בכלל נחמד לי לאכול 3 ארוחות מסודרות ביום,סוג של חזרה אחורה.

נכון שארוחת צהריים בבית החולים נחשבת ללהיט מאוד קטן ,אבל החלטתי שאני טועם מהכל

והיום למשל היה מרק עדשים ואני לא איש של מרקים בכלל,אבל מאתמול אני לוגם מרק לארוחת צהריים וזה ממש בסדר לי,חוץ מהמרק הייתה צלחת עם קציצה לא רעה וקוסקוס.

עכשיו אני לא אוכל קוסקוס.

לא מצליח להבין מה מוצאים במאכל הזה אבל במשפחתי,ילדיי וזוגתי מתים על קוסקוס ועל המרק המתלווה לו וכשראיתי אותו היום בצלחת אמרתי לעצמי שאוכל אותו וזה לא היה רע,מודה.

אז יש 3 ארוחות וזה נחמד לי ואני קורא ספרים ובמהלך היום כמעט לא צופה בטלויזיה ובעיקר נח.

מקבל תשומת לב ממשפחתי הרחבה וחבריי לעבודה שזה נעים,לא שהייתה חסרה לי תשומת לב אבל זה עדיין נחמד.

כאמור אני מבקש מכל מי שלא המעגל המשפחתי המיידי שלא יבואו לבקר,טוב לי בשקט שלי.

אתמול עשו לי ביופסיה בפה וזריקות ההרדמה היו הדבר הכי כואב שעברתי בשנים האחרונות ,באמת,אחרי שהמקום נרדם והרופא עשה מה שעשה ואחכ תפר את המקום עוד ישבתי די רועד על הכיסא.

היום בביקור רופאים היו כאן באמת המונים מהם,הפרופסור מנהל המחלקה וסביבו רופאים וסטאג'רים כחול אשר על שפת הים וכולם ממשמשים אותי חופשי:-)

רק שמסתבר שמכון הביופסיה סגור היום ולכן אין אפשרות לקחת לי ביופסיה שניה שרצו לקחת מהגב בגלל הגרד שיש לי ולכן מחר אחרי הסיבוב רופאים אשלח לחופשת שבת קצרה,אחזור במוצ"ש וביום ראשון בבוקר יעשו את הביופסיה השניה שכולי תקווה שלא תכאב כמו הראשונה.

ואחרי זה נדמה לי שישחררו אותי אלא אם ירצו לעשות עוד כמה בירורים במסגרת בית החולים.

בכלל היה רעיון מצויין להגיע לכאן ואתמול אפילו התקשרה רופאת המשפחה המקסימה שלי לברר מה שלומי.

אז זהו,אני בהחלמה ונקווה לטוב.

תודה לכל התומכים והמאחלים בריאות.

אני סיימתי ,תיהיו טובים