אז כן נסענו הבייתה יום לפני המועד המתוכנן.

היינו צריכים לצאת מחר לפני הצהריים והחלטנו שדי לנו ונסענו היום לפני הצהריים.

אני משחרר את עצמי מ"פרוייקט ג'וליאנה" או מלכתוב דברים חיוביים על הנופש ואכתוב על היומיים האחרונים לפי מה שקרה.

אז ראשית חזרנו הבייתה לפני המועד בעיקר כי לא ישנתי טוב בשני הלילות האחרונים ובעיקר בלילה האחרון.

כל הגוף כאב לי,לא ברור לי למה,זה לא קרה לי קודם ברמה שממש לא הצלחתי לישון,יכול להיות שהמיטה לא הייתה נוחה אבל בגדול זה התחיל בשני בלילה ובשלישי בלילה ישנתי מעט מאוד וגם זה אחרי שלקחתי כדור חזק נגד כאבים.

אז חשבנו האם עדיף להשאר לילה נוסף ולסבול כאבים שישוכחו בכדור או פשוט לנסוע היום הבייתה והחלטנו לנסוע.

בינינו לבין עצמנו המלון לא היה משהו לכתוב עליו הבייתה.וכסף פחות חשוב שמדובר על נוחות.

כל מיני דברים קטנים ומעצבנים הפריעו וכשאתה משלם כסף אתה מצפה שלא יהיו דברים קטנים ומעצבנים.

למשל הטלויזיה הייתה קטנה והמרחק ממנה אל המיטה שממול הוא רחוק יחסית ודאי לאנשים לא צעירים,מה הבעיה לרכוש טלויזיות יותר גדולות?

למה צריך להיות כסא עם גב שבור במרפסת?

למה אי אפשר שיהיו 2 תקעים מ 2 צידי המיטה?למה תקע אחד מצוי בשולחן שנמצא בצד החדר?

למה המקלחון כל כך קטן?

למה אם אין כמעט אנשים במלון אחרי שקבוצה עזבה בשני בבוקר אי אפשר להחליף חדר?

למה אין בריכה במלון? למה אני צריך לצאת מהמלון וללכת לבריכה שנמצאת כ50 מטר מהמלון?

למה אני צריך להחנות את האוטו שלי ברחובות סמוכים למלון,למה אין חניה למלון?

למה אני צריך בחופש להשכים קום ב7 בבוקר לארוחת בוקר,למה אם אגיע אחרי 8 לארוחה כבר לא ישאר כמעט מה לאכול?

ויש ארוחת בוקר מצויינת,כבר ציינתי.

אגב שאמרנו שאנחנו עוזבים היום ואנחנו רוצים להחליף ארוחת ערב לארוחת צהריים אמרו שאין ארוחת צהריים ,הם לא ערוכים לספק ארוחת כזאת.למה?

אמרתי אלה היו דברים קטנים שהציקו,בגדול מאוד נהנו מלבלות ביחד וזה היה הכי חשוב, למרות הבאגים.

אתמול בבוקר נסענו לגן הבאהי בעכו אבל התאכזבנו,לא בגלל שאין דמיון לגן הבאהי בחיפה אלא בעיקר כי אין מה לראות שם,אין כניסה מיום שלישי ואילך למבנים בגן,זה קורה רק בשישי עד שני ובאין כניסה למבנים אפשר להתרשם מהגינון המוקפד, אבל זה הכל.

אחכ המשכנו לשוק בעכו העתיקה אבל בגלל החג המוסלמי ששכחתי את שמו..שהסתיים באותו היום רוב החנויות היו סגורות.

אחר הצהריים נסענו לראש הנקרה,זכרתי שפעם היה שם בית קפה שצפה על כל המפרץ אבל עכשיו יש שם מסעדת שף ואנחנו לא היינו רעבים.

רציתי להכנס לקיבוץ ראש הנקרה ,לראות אם יש איזה מוזיאון או בית תרבות שמספר על הקמת היישוב,לדעתי אבא שלי היה ממייסדי הקיבוץ,אני יודע שהוא עלה לשם עם גרעין ב1949 ונשאר שם כשנה ואחכ עזב כדי להתחתן עם אמא שלי ולנסוע ללמוד רפואה בפריז.

אבל החלטתי שליפול עליהם ככה זה לא יהיה נכון.

התחלתי לקרוא את הספר של יגאל סרנה "השנה האחרונה"

שמספר על שנת 1966 שנה לפני מלחמת ששת הימים,סרנה היה תל אביבי כמו עכשיו ומצאתי בספר הרבה דברים שהשיקו לחיי,כשאסיים את הספר המצויין הזה אכתוב עליו פוסט.

זהו,אין כמו להיות בבית והכי כיף שיש לנו חופש עד יום ראשון אז שנינו נחזור לעבודה.

אני סיימתי,תיהיו טובים