עד לשעה 8 בבוקר היום הספקתי להעמיד מייבש,מדיח

נסעתי לתל אביב  למתקן אופניים כדי לתקן את המעצורים באופניים של הילד הצעיר

ומשם נסעתי למגה בחולון לקנות שניצלים

אני לא אוהב את מחלקת הבשר במגה

תמיד יש שם המון אנשים ומעט קצבים,אבל אתמול שהיינו בערב בחצי חינם הגדול היו כל כך הרבה אנשים במחלקת הבשר שפשוט ויתרנו על תענוג ההמתנה

ופנינו לקנות אוכל מוכן שאנחנו כה אוהבים ובלית ברירה הבוקר נסעתי למגה להשלים את קניית הבשר.

לאבא שלי היה מנהג בימי כיפור

הוא היה מביא פאזל של הרבה חלקים,היה מביא לוח שרטוט מהמשרד שלו וכל המשפחה הייתה יושבת לעשות פאזל בערך מכניסת החג ועד צאתו

כשאבא שלי הלך לעולמו לפני 12 שנה עוד ניסה מי מאיתנו לשמור על המנהג היום כיפורי הזה

אבל לאט לאט נשרנו מהעניין והיום אף אחד מבני משפחתנו לא עושה כבר פאזלים

יש לי בבוידם פאזל אבל במשך השנים חלקים הלכו לאיבוד ואין לי מן הסתם את הסבלנות שהייתה לאבא שלי

אז הצטיידנו בספרים ואני מקווה  להעביר את כל החג בקריאה

כמובן שבתוקף תפקידי אני שומר שלא תתחיל מלחמה ותתפוס אותי לא מוכן:-) ולכן עין אחת צופיה על האינטרנט וכשזוגתי לא תיהיה בבית העין השניה תיהיה על ה CNN

מישהו צריך להיות בכוננות.

אגב כוננות,הרבה שנים אחרי מלחמת יום כיפור אמרו שהמלחמה תפסה את צה"ל עם ה"תחתונים למטה" וזה לא ממש מדוייק

אלא עם לא מחשיבים את האוגדה שלנו אז,252 של אלברט ז"ל "ככוחותינו" ודווקא החשיבו

אז אולי סתם נשמטנו מזכרונם.

אנחנו דווקא היינו בכוננות מראש השנה ההוא וככל שהלך והתקרב יום הכיפורים העלו באוגדה שלנו את דרגות הכוננות

וביום שישי ה6 באוקטובר 73 אצלנו הייתה בבסיס אזעקה כבר ב10 בבוקר ואני לא שוכח את זה

הגדוד שלנו,גדוד התותחנים 403 התחיל לנוע ב10 בבוקר מרפידים לכיוון טסה על השרשראות

בשעה 14:00 היינו דרומית מזרחית לטסה,קצת לפני ציר חתם כמה קמ' מהתעלה ו(תעלת סואץ כמובן) אז תקפו אותנו מטוסים מצריים.

אם יש רגע שאני זוכר זה כמה דקות אחרי שהמטוסים המצריים שלא פגעו באותה פעם למזלנו,נעלמו

עמדתי בצריח השני של התותח המתנייע והרגשתי פחד שלא הרגשתי עד אז בחיי

הפחד היה מוחשי,הרגשתי אותו תופס אותי בגרון ולא עוזב

והעניין שלא היה לנו רדיו כמובן ורגעים ארוכים שאני לא יכול כרגע לאמוד אותם בזמן לא ידענו מה קורה

חוסר הידיעה עם העובדה שהבנו שמשהו בכל זאת קורה והוא רע ונורא גרם לחרדה עמוקה לפחות אצלי

אחרי הרגע הזה  היו עוד 18 ימי לחימה לא קלים בלשון המעטה

הכותרת מתוך השיר המצויין של יואב יצחק "זה הזמן לסלוח"

בלי קשר:

מפריע לי המנהג האוטומטי הזה בכל חג חשוב והוא להטיל סגר על השטחים.

כאילו בימים רגילים אפשר לחשוב הפלסטינים עוברים חופשי לישראל ,אין מחסומים ואין  כוחות לאורך קו התפר

מה העניין של הסגר הדבילי הזה?

זה פשוט חלק מהפארנויה  העמוקה הזאת של כל ממשלות ישראל לדורותיהן

כאילו אם לא יוטל סגר ניהיה חשופים לא עלינו

זה סתם עוד חלק מההפחדה שממשלות ישראל וגו' משתמשות בה ביחד  עם עוד כמה  דברים.

גם ביום כזה צריך לשים לב לדברים האלה

צום מועיל לצמים,יום שקט ובטוח לכל השאר

גמר חתימה טובה

תיהיו טובים