זה היה יום רע במיוחד לתומאס קיי. כמעט תפסו אותו, כי מישהו הלשין עליו שהוא בארץ. כלומר לא הוא, סקורפיון קילר, אבל זה לא באמת משנה. הם הרי אותו בן אדם. תומאס היה כל כך עצבני, שהוא החליט לעשות משהו שלא עשה כבר מזמן. למען האמת, הוא התכוון לעשות משהו שלא עשה מעולם.
הוא שם את תחפושת הרוצח שלו, זו שכולם מכירים כ"סקורפיון קילר". אז הפאה טיפה מגרדת כי הוא שכח לשטוף אותה, הצלקות על הפנים לא ממוקמות בדיוק במקום הנכון... הגיבנת קצת מעפנה... אבל זה לא באמת כזה אכפת לו. הפעם הוא לא הלך לרצוח עם סיבה מיוחדת. הפעם לקורבן שלו לא תהיה איזו "התגלות" על החטאים שלו. הו לא, הוא הולך לרצוח סתם. לתפוס את הבן אדם הראשון שיקרא בדרכו, ולרצוח אותו לשם הרצח בלבד.
זה נוגד את כל העקרונות שלו כמובן, אבל מצד שני הנאמנות חשובה לו יותר מכל. מישהו העז לנסות להלשין עליו? הוא יראה להם מה זה.
עד עכשיו הוא היה נחמד. לא עוד!
אם יהיה לו מזל הוא יספיק אולי לרצוח כמה אנשים ככה סתם, לפני שהמשטרה תתעורר ויתחילו לחפש אחריו.
תומאס, במסווה של סקורפיון, מגיע לפארק חשוך ומחייך. זה מקום מושלם. מישהי מתהלכת בפארק לבדה, מזמזמת לעצמה מנגינות. 'זה הולך להיות כל כך קל ומספק' הוא חושב לעצמו. בקלילות הוא מסתער על הבחורה ומצמיד אליה את האקדח שלו.
"אני סקורפיון קילר, במידה ולא זיהית אותי, וזה ממש לא יום המזל שלך" הוא אומר לה בקול צרוד, שמתחיל להמאס לו. הבחורה שותקת בפחד.
"את לא מתכוונת לצרוח?" הוא שואל אותה ומחזק את האחיזה באקדח. "אין פה מי שישמע אותי" היא עונה בקול צרוד בעצמה. "הגיוני" הוא אומר, משתתק לרגע ומדבר שוב.
"את יודעת מה, התשובה שלך מצאה חן בעיני. אולי זה דווקא כן יום המזל שלך, אבל זה תלוי רק בך. אני אעשה איתך עסק - את תרוצי ואני אירה בך. אם תרוצי מספיק מהר, אולי זה לא יפגע" הוא מחייך בזדון. היא בוהה בו משותקת מפחד.
"נו, למה את לא רצה? אני אגיד לך מה, אני אבוא לקראת, סבבה? אני אירה רק כדור אחד, כדי שבאמת יהיה לך סיכוי". הוא רע והוא יודע את זה. אין שום סיכוי שהוא יפספס את הירייה הזאת, אחרי הכל בשביל מה הפכו אותו לצלף?
לא, אין לה שום סיכוי. היא תרוץ בכל כוחה, וכשהיא תחשוב שהיא מצליחה להתחמק, הוא יירה לה ישר בראש.
"אני אצא איתך אפילו יותר לארג', אני אתן לך פור של קילומטר" הוא מחייך. הוא רוצה לירות בה ככה, כשיהיה לה ניצוץ של תקווה בעיניים. הוא רוצה שהיא תמות בקטארזיס. הוא עוזב את אחיזתו בה ומפנה את האקדח לראשה. "רוצי!"