מדי שנה בא' ניסן, אנו עולים לחלקת הקבר המשפחתית בהר
הזיתים, ומשתטחים על קברי אבותינו. המועד אינו מקרי. השמועה אומרת שמזה כמה עשרות שנים שמשפחתנו
נרדפת על ידי קללה נוראה, ולפיה מדי כמה שנים נופל אחד מבני המשפחה ומת, לעיתים
בליל הסדר ממש. ומכיוון שבחג עצמו אסור לנהוג אבלות, אנו עולים על הקברים בא'
ניסן.
אין כאן כל מקריות. כידוע לכל משפחתנו היא משפחת ברנדווין
הקבלית, זו שקיבלה את סוד גנזי מרום מהשרף מסטרליסק, אי שם בגליציה במאה ה-18,
ולאחר מכן העבירה את הסוד מדור לדור, אל הרב ברג דרך הרב אשלג עד שכיום ממשיכים את
דרכה המקובלים האדירים הרבנית הצדקנית מאדאנא נ"י, והמקובל האדיר, עוקר ההרים
וטוחנם זה בזה עשטאן קוטשער נ"י. ראוי, במשפחות כאלה, לקחת במלוא הרצינות את
המסורות, הברכות והקללות, לקוות שזכותם של אבותינו תגן עלינו, למצוא במה חטאנו
ולבקש את התיקון.
מפחיד? מדאיג? מטריד? לא כצעקתה. מכיוון שלפני כשבוע וחצי
עלינו את העלייה השנתית (קצת לא נעים לעלות להר בשנים האחרונות, אבל זה כבר סיפור
אחר) טרחתי ווידאתי את מועדי הפטירה. אז המדובר בסבא יעקב נפתלי ז"ל, שנפטר
ביום טז ניסן התשמ"ח, בסבתא חיה שרה ז"ל שאף היא הלכה לעולמה בט"ז
ניסן התשמ"ד, בסבא רבא שמואל יוסף ז"ל שהלך לעולמו ביום כז ניסן
התשל"ד, ובדוד נוסף בשם משה ז"ל, שאינו קשור בקרבת דם למשפחה, אלא
שאיתרע מזלו והתחתן עם אחת הבנות, ואף הוא נפל קורבן לקללת הפסח, מתי שהוא בתחילת
שנות התשעים, או כך, לפחות, זוכרת אמא.
אז דבר ראשון, כז ניסן, תאריך הפטירה של הסבא רבא, זה ממש
שבוע אחרי הפסח, אבל אנחנו כמו המורים בבית הספר. שבוע לפני שבוע אחרי גם תופס.
הוא גם היה די גדול בתורה, וייתכן שהקללה החלה את פעולתה בפסח, אך הצליחה להכריע
גדול שכמותו רק שבוע לאחר מכן. אבל סבתא וסבא זה ממש ממש בחג, ממש ממש באותו היום
ואם זו לא הוכחה, אז אני לא יודע מה זו הוכחה.
אז זהו, שלא, וכאן צריך הסבר מתימטי. הגיון הדברים הפשוט
אומר שאם יש לי תאריך (לידה או פטירה) ואני רוצה למצוא אדם נוסף שיוולד או ייפטר
באותו תאריך, אז הסיכוי למצוא אותו הוא 1 ל-365, זאת אומרת אני צריך קבוצה של 365
אנשים כדי שיהיה לי סיכוי סביר למצוא בנאדם שנולד / נפטר באותו התאריך, ואם המדובר
בשבוע (פסח...) אז לפחות 52 אנשים.
מהי הקבוצה שבה צריך לחפש? אם ניקח בחשבון את אמי (שתחיה
לאורך שנים טובות, ללא כל קללות), את שני הוריה, ארבעת הורי הוריה, ואם לוקחים גם
את הדוד משה בחשבון, נאמר שמונה דודים ובני זוגם – החרדים האלה, כאילו שמונה דודים
זה בלי בעייה, רק מצד אחד, ועוד נשאר עודף - אז יש לנו כאן קבוצה של 23 אנשים. זאת
אומרת שבאמת יש כאן קללה, כי זו קבוצה קטנה בהרבה מהקבוצה של 365 האנשים שצריך כדי
לקבל חזרה על אותו התאריך, או אפילו פחות מחצי מהקבוצה של 52 האנשים שצריך בשביל
לקבל "קללת פסח" ולא "קללת טז בניסן".
אבל כאן נכנסת הוויקיפדיה לעסק. זה מין אתר אינטרנט כזה
שאפשר למצוא בו דברים מעניינים כמו "פרדוקס יום ההולדת", שיש איזה מישהו
בטח נורא משועמם שטרח וכתב. אני אנסה להסביר אותו, אבל מי שבאמת מעניין אותו הסבר
אמיתי עם נוסחאות שיקרא את הערך.
ברור שכדי להבטיח שיהיו לנו שני ימי פטירה שווים צריך 366
אנשים לפחות, אבל אם מדברים על סיכויים, כאן נכנסת תורה של קומבינטוריקה, וכל
בנאדם נוסף שמצטרף לעסק, הסיכויים הולכים ופוחתים שיום ההולדת שלו לא יהיה יום
הולדת של חבר נוסף בקבוצה, עד שבסופו של דבר בקבוצה של 23 אנשים (איזה מקריות,
בדיוק המספר שאנחנו צריכים...) הסיכוי שהאדם ה-23 שמצטרף יהיה בעל יום פטירה שלאף
אחד אחר שהצטרף לקבוצה לפניו הוא כבר פחות מחצי. ז"א שבכל קבוצה אקראית של 23
אנשים יש סיכוי של למעלה מ-50% שלפחות שניים מהם יהיו בעלי אותו יום פטירה / יום
הולדת. אם מדברים לא על יום אלא על שבוע, הסיכוי הוא כמובן גדול בהרבה.
אז מה? נשמע כבר פחות מסוכן. נכון? אנחת הרווחה הנשמעת במשפחתנו
בכל פעם שמגיעה המימונה – בשנים האחרונות העזו כמה מבני משפחתנו, שברו את מסורת
הורוביץ בת אלף השנים, והתחתנו גם עם מי שאינו אשכנזי טהור ר"ל – וכל בני
המשפחה עודם בחיים, נשמעת כבר פחות מוצדקת. אין לנו כאן קללה, אלא איזה משהו כמעט
מתבקש סטטיסטית. כמובן שהעובדה שהתאריך המשותף הוא דווקא בפסח היא עדיין קצת
חריגה, אבל אין כאן איזה משהו עם סיכויים אפסיים, אלא משהו שאפשר כמעט לצפות לו.
אני בטוח שבכל קבוצה משפחתית של 23 אנשים שתילקח מכל משפחה יימצא איזה משהו מסוג
זה. שני תאריכי פטירה זהים או קרובים, ואם לא בפסח אז בפורים, ואם לא בפורים אז
בשבועות, או בחנוכה או בסוכות. נסו בעצמכם ותיווכחו. כמובן שכשהמדובר בתאריכי לידה
ולא בתאריכי פטירה אפשר ממש לדבר על עניין של פסח, וזה אם יש במשפחה הרבה עובדי
הוראה, שמתכננים חופשת לידה מאפריל עד יולי, ואחרי כן חופש גדול בתשלום. אבל כאן
זו קללה מסוג שונה לחלוטין.
הטור הזה נכתב לפני ליל הסדר. האם אשרוד אותו, או שמא עצם
פירסום הפוסט הוא העזה אל מול הגורל, פתיחת פה לשטן, וממש הזמנה לקללה המשפחתית
שתבוא ותקצור גם אותי? סבא וסבתא זכרונם לברכה, מתו די צעירים, בשנות השישים
לחייהם. היום, כמעט שלושים שנה אחרי, אני מאוד מתגעגע ומאוד מעריך שני יהודים
פשוטים שעבדו כל חייהם עבודת כפיים, זו כמבשלת ומנקה בבית החולים 'ביקור חולים'
וזה כפועל במחצבה. עבודה שאין הגונה ממנה. בעקבותיהם, אנסה ללכת בעקבות הציווי של
החכם מכל אדם שזו כבר הפעם הרביעית שהוא מופיע בבלוג הזה, אם צריך ואם לא צריך –
"לך אכול בשמחה לחמך, ושתה בלב טוב יינך: כי כבר רצה ה'
את מעשיך. בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך לא יחסר. ראה חיים עם אישה אשר
אהבת, כול ימי חיי הבלך אשר נתן לך תחת השמש כול ימי הבלך. כי
הוא חלקך, בחיים, ובעמלך, אשר-אתה עמל תחת השמש. כול
אשר תמצא ידך לעשות בכוחך עשה: כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה."
בקיצור – לא לפחד מקללות. לא לחפש קמעות. לעבור את הסדר
בסבבה. עם בגדים לבנים, ושמן, וגם בכל מה שנוגע לאישה אשר אהבת – אני, לפחות,
מסודר.
חג שמח.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
