הבלוג של אבו אלמוג

התלהבות רבתי ליוותה את קולות השדרים במהדורות החדשות ביום שלישי האחרון. השבוע היה עמוס חדשות. היה רוצח סידרתי אחד, עשב שוטה אחד (מישהו יכול להסביר למה כל העשבים השוטים צומחים באותה ערוגה?), מרגל לשעבר שחוסל במוסקבה, ולא לשכוח את העונה החדשה של רוקדים עם כוכבים. אבל הייתה גם תפיסה של אוניית נשק. השלל נפרס לעיני העיתונאים, המבצע הוטבל על ידי המחשב הצהל"י בשם עברי נאה - מבצע ארבעת המינים, טובי בנינו רהוטי הדיבור נשלחו למהדורות החדשות בעולם לשכנע שזה מה זה יותר גרוע ממה שמיוחס לישראל בדו"ח גולדסטון, ושוב הוכחנו את יכולתנו בים, באוויר וביבשה.

יכולת במה בדיוק? ובכן, איך נאמר בעדינות, המבצע הזה רק הוכיח את הפער בין היכולת המבצעית המשובחת, ההקרבה והשקידה של החיילים, לבין האפסות המנופחת של מה שנקרא "הדרג המדיני". לחיילים, אלו שנמצאים מאחורי המחשבים ובעמדות ההאזנה, וקולטים את המודיעין, ואלו המתרגמים את היכולת המודיעינית למבצעים, אני באמת אומר תודה. מאז החוויות שעברו עלי כתושב הצפון בימי מלחמת לבנון השנייה, אני רואה את הרקטות הללו כמיועדות לי אישית. את הלקח למדתי, ובניתי ממ"ד, ושוב לא אעמוד במסדרון ואנסה להרגיע את בתי הבכורה, ולרסן את בני הקטן שרוצה לצאת החוצה ולצפות בטילים במשקפת, אלא אבצע את כל אלו בממ"ד ממוגן היטב, או כך לפחות הבטיח לי הקבלן. אבל עדיין, מלאכת קודש עושים הבחורים. אין ויכוח.

לגבי מי שנותן לבחורים את הפקודות יש בעיה מסוימת. אין לאף אחד מהם מושג איך להתמודד עם החיזבאללה ועם איראן. כבר ראינו שמלחמה לא תמיד יוצא מוצלח, מה גם שעם איראן יש סיכוי לא רע שיחזירו לנו בחזרה ולא יהיה נעים, והחיזבאללות האלה נורא לא צפויים, ולך תרדוף אחרי נסראללה, ואולי גולדסטון יבוא עוד פעם לבקר, וביבי לא היה מעורב בעניין הקודם, ושרה באמת רוצה לעשות קניות בלונדון בלי לחשוב על צו מעצר. אז סוחבים. או שהפריץ ימות או שהכלב ימות. את המלחמה האזורית מתכנן ביבי לקדנציה השנייה. כי זה לא הולך טוב בבחירות, והוא למד ממערכת הבחירות האחרונה שהקלף של מלחמה לפני בחירות לא תמיד עובד, ולפעמים אתה מסיים עם סיעה של 13 מנדטים, ושלי יחימוביץ' עושה לך פרצופים, ודניאל בן סימון מחזיק אותך בביצים. אז כרגע מסתפקים בקטנה. ספינת נשק, ואולי לפעמים קצת ירי של התותחנים שלנו בתגובה לרקטות, ולשלוח מכתבים לבאן קי מון, ולהתפלל.

הרעיון שלא עולה על דל שפתיו של איש, הוא מה שקרא לו ברכט, הדבר הפשוט, שקשה לעשותו. המחיר כבר קבוע מראש עוד מהקדנציה הקודמת של ביבי. תן את הגולן, אבל כאילו עד הסוף, עם הרגלים בכינרת, ולהעיף משם את כל ההתנחלויות, ותקבל שלום. ושלום כזה כולל (או צריך לכלול אם יש שם מישהו שמבין קצת במשא ומתן) גם ייבוש של החיזבאללה וניתוק הקשר הסורי עם איראן. זו הדרך האמיתית לדאוג שהרקטות שמגיעות בעשרות אחיותיה של פראנקופ (איזה מין שם זה לספינה? זה שם לסרט פעולה עתידני צרפתי. משהו עם ז'אן רנו) העושות ברגע זה ממש את דרכן מכל המרחב שבין צפון קוריאה לאיראן, אל מזרחנו התיכון והקטן, פשוט יחלידו במחסנים, כמו שחזה להן ברק בסיבוב הקודם. זו גם הדרך היחידה. פשוט לתת את הגולן לבשאר אל אסד. אני יודע שהוא לא נחמד. גם סאדאת לא היה. תנו לו נאום כזה בכנסת וביקור עם הכיפה ביד ושם, ויהיה בסדר. סאדאת הרי היה זה שדפק אותנו במלחמת יום כיפור, והמצרים שלו התעללו לנו בשבויים והרגו לנו את הטייסים, והיה לו פלירט מסוכן עם מוסקבה. וחוסיין, המלך, היה החוסי הזה שתקע לנו את הסכין הקטנה בגב בששת הימים. אפשר לצרף את בשאר לליגה הזאת בלי מאמץ. אני כבר רואה את אסמא נואמת בפני נשות הדסה, עם המבטא הבריטי וכל זה. בסך הכל הוא רופא, ויש לו חינוך מערבי, והוא אוהב לשחק פלייסטיישן.

אבל, באמת... מה יגיד ליברמן? והמפד"ל? וציפי חוטובלי? ודני דנון? אורי אורבך מה זה ירד על ביבי ברדיו. וכל הארץ תתמלא סטיקרים. בשביל מה ביבי וברק צריכים את זה? הרבה יותר קל לתפוס מין פראנקופ כזה אחת לכמה זמן, ולרוץ עם זה לעיתונות, ולחכות. או שהכלב ימות, או שהפריץ ימות. הבעיה היא שאף אחד מהם לא יכול באמת להבטיח לי שאנחנו במשל הזה היהודי, ולא למשל הפריץ או הכלב.