טרגדייה יוונית
מערכה שלישית
אגמגמון לבש את גלימתו הארוכה ובהה
ארוכות בזקן אשר מולו.
"אני מצווה כי יחתכו אותך לרבעים
ושמיניות, בשרך יהיה מזונם של כל היוונים" הוא אמר.
שמדיפוס בהפתעה גמורה פער את עיניו
העייפות ,"או אדוני , קיסר היקום הזה, בבקשה אל תהרגני לא אני התרסתי נגד
כוחך"
בצעדי טיטאן מרהיבים הוא התקרב והתישב על כס השלטון, גלימתו
הארוכה התבדרה ברוח וחשפה את מלבושיו ואיבריו המוצנעים.
"זבל
סוסים! איש זקן , אני שמעתי מנערי הקטן כי
אתה זומם להפיל אותי ממושבי הרם" אמר אגמגמון והפך
ברגליו עד שהכדורים המרהיבים של הוד עליונותו נחשפו בשנית לכל.
דמעות צער מלוחות כמו מימיו של אפיריון
עצמו זרמו מעיניו של שמדיפוס "לא אדוני המלך בסך כל רציתי לנקות את מושבך הרם
מכל אבק הדורות אשר הצטבר עליו במהלך כל השנים"
"האם אתה באמת חושב שאני מאמין לדברים? יכולת
לנקות את מושבי מבלי שאשב עליו אך תוכניתך היתה אחרת. לפי נערי רצית לדחוף
אותי במורד 450 המדרגות שלרגלי העצומות בכדי שאשבור את גולגלתי
העבה ,האין כך בן בליעל? "גיצי חשמל זרמו מעיניו של אגמגמון.
שמדיפוס הזקן הביט בעיניו של השליט
וגילה תבונה יוונית עצומה "אבל לא עשיתי זאת אדוני הרם, לכן לא תוכל לשפוט את
מעשי "
אגמגמון החליף את תנוחתו לרכינה שטחית ודרמטית " האם
אתה חושב שאני , שליט כל אשר בעולם הזה באמת זקוק להגיון ותבונה בכדי להחליט ? התחתני
עם הסוס הכי יפה שלי , אני באמת נראה לך כמו אדם הגיוני?" שאל אגמגמון
בספקנות עצומה ומבלי לצפות לתשובה הגיונית.
שמדיפוס עצר וחשב על פתרון למשבר האמון
שנוצר בינו לבין השליט הרם, הפך בדברים
ושינה את מיקומם היחסי שוב ושוב, עד שלהט הרגע והזעם של כל השנים האלה התפרץ
כוזוב.
בתנועה של שפן סלע מיוחם הוא לקח את מקלו
וחבט באגמגמון. מעוצמת המכה וההפתעה אגמגמון איבד את שיווי משקלו המלכותי, המלך הגאה
התגלגל כדרדר ארוכות במורד המדרגות שלרגלי
הכס. כשהגיע לתחתית המדרגות מרכבת סוסים רמסה את ראשו וכל התוכן נשפך על האדמה .
שמדיפוס, בהתקף לא נשלט של צחוק
ורינה הדסית זימרר לעצמו ולכל העולם "שוטה הייית מלך יקר היבריסך הוא החטא,
געוותן שכמוך וזה דינך ועכשיו תורי למלוך על הממלכה והמלכה"
הנער אך שמע את קולות השמחה נמלא רצון
להשתתף אף הוא בחגיגה, רץ ונתקל בשמדיפוס, כי הנער עיוור הוא וכוחם של עיניו מוטל
בספק רב, שניהם מעוצמת החבטה נפלו והחלו להתגלגל במורד המדרגות.
מכל קולות המהומה אשר בחוץ יצאה המלכה מאורוותה המלכותית
שיערה הבלונדיני התבדר ברוח ופרסותיה הבהיקו כמגן החזה של ארס. היא בחנה את גופותיהם
המדממות והחבולות של הנער, המלך והזקן ריחרחה את ריח הדם המשכר ונראה כי מבטה הסתמי הפך
למימי יותר ויותר, ניצנוץ של דמעה הופר כאשר ברק אדיר פרץ מהשמים, פגע בגבה והיא
התפחמה במקום.
ממרום מושבו באולימפוס
זאוס סינן מבעד לשיניו "סוטים מחורבנים".