מתוך מראשימי סאן - אוטוביוגרפיה מיוצר האייקונים

תורגם מיפאנית בקושי ובקושי רב  

ביום אחד אני יושב כל כסא מרובע בחדר העבודה העגול שלי וכותב מכתב לחבר ילדותי "לינג" . בילדותי אשר נגמרה מזמן חלקנו יחדיו אהבה לסאשימי, כך אכלנו סאשימי ונהגנו להביט בשמש ולהזיל דמעות כאשר תחושת הצריבה התעוררה. בכל אופן, מוקדם בבוקר כנראה שישנתי בצורה הפוכה והנה נתפס לי שריר הצוואר, למרות הכאב המשכתי בכתיבה ללינג שכן הוא מצפה למכתב ממני בדיוק בשעה 12:00 אם מכתבי לא מגיע הוא מוחק את כל המכתבים ששלחתי לו בעבר מתיבת הדואל שלו ונעמד על צנצנת צנון כבוש בפנים חמוצות. עכשיו אתם עשויים לחשוב מחשבות מוזרות עליי וכיצד אני יודע את כל זה, אני יודע כי בדקתי. יום אחד החלטתי לבדוק מה יקרה אם לא אשלח לו מייל בדיוק ב12:00 רצתי את כל המרחק בין ביתי לביתו והצצתי לו מהחלון של המטבח, כך ראיתי אותו עם הפנים החמוצות עומד לפרוץ בבכי בכל רגע  ורגע כל כך שאין לו אף חבר מלבדי וגם אני מאכזב אותו יותר מדי לאחרונה, בכל מקרה נחזור לאוטוביוגרפיה שלי.. אז בעוד אני מנסה לכתוב לו רשימת פירוט של כל הדברים המזורגגים שקראו לי השבוע בעבודתי כ"אחראי פיתוח מכשירי האזנה זעירים". כנהוג בכל רשימת פירוט אשר מכבדת את עצמה השתמשתי בסימן ה ":" ומיד אחריו צווארי החל מכשיל את תנוחת הישיבה היציבה שלי כנראה משינה לא טובה, מרוב הכאבים אצבע ימין החליקה ונפלה על  " ) "

מה רבה היתה שמחתי כאשר ראיתי לפני פרצוף סמיילי ":)".מיד שכחתי מחברי והתחלתי לפרט את כל הרגשות שעולות לי בראש וליצור מהם אייקונים אותם ניתן להבין באמת רק כאשר הופכים את הראש לצד. השעה היתה כבר 24:00 בלילה ופחדתי שחברי יתאבד מהבושה שגרמתי לו בכך שלא שלחתי לו מכתב (כאמור בפעם השנייה כבר). החלטתי לשמח את ליבו ושלחתי את כל הסמלים שחיברתי במשך כל השעות האלה ללינג חברי בכדי שיראה פריון עבודתי וישמח עימי.

למחרת בבוקר בעודי קם מהמיטה הסגולה שלי עם הנקודות הכתומות ומצחצח את פניני האכילה הלבנות שלי החלטתי לבדוק מספר קבוצות דיון בהם אני רובץ ואבוי ! כולם החלו להשתמש באייקונים שהמצאתי. מיד התחלתי להתכתב עם לינג על התקרית המשונה. הוא סיפר לי שלאחר שנפגע כבודו החליט כי יפסיק לנהוג בי כחבר ויתייחס אלי בתור אויב-נפש. "אבל מה בנוגע לאהבתנו רבת השנים לסאשימי ?" שאלתי אותו בעצבות רבה אותה הצגתי באמצעות :(.  הוא לא ענה לי שעות לבסוף החלטתי לגשת לביתו ולהציץ מחלון מטבחו עליו. כך גם עשיתי.

ארוכה וקשה היתה הדרך לביתו שכן גר הוא על גבעה תלולה מאוד.

התקרבתי לפתח חלון מטבחו והצצתי בחלון, שם ראיתי את לינג עומד על צנצנת צנון כבוש עם פרצוף חמוץ ובוגדני. מיד הסרתי את מבטי ממנו והחלטתי להכנס ולהציג את אכזבתי בפניו. הקשתי בדלת האלון הכבדה של מעונו, שמעתי קול חבטה וגרירת זכוכית עמומה על פני רצפת אבן (בדמיוני דמיינתי את חברי נופל מצנצנת הצנון הכבוש ונחבט בשולחן דבר זה העלה חיוך על שפתיי), שומע הוא את קול ההקשה הרם שלי ומחליט להצניע את צנצנת הצנון כדי שמנהגו המביש לא יתגלה  קליק קלאק המנעולים התיישרו והדלת נפתחה לכדי סדק דק ,לינג מתייסר מאחוריה. הסברתי לו בקצרה שאני מצטער על כך ששכחתי לשלוח לו מכתב בשעה 12:00 בדיוק. למרות מעשיי הבהרתי שאין אני חושב שהוא היה צריך להגיב כשהגיב ולפרסם לכולם את פרי יצירתי. לינג לא הראה שום חרטה על מעשיו ואמר כי אם היה תלוי הדבר רק בו ולא בגורמים אחרים (אשר טרם הבנתי את טיבם) הוא היה גם יורק עליי בנוסף.

בקול בכי נפגע הוא אמר לי שלום וסגר את הדלת בחוזקה על רגלי, למרות הכאב המשכתי לעמוד זקוף הקשתי על הדלת בכדי שיפתח אותה ויתן לי להוציא את כף רגלי השטוחה מפתח הדלת אך הוא סירב לעשות כך ורק לאחר שאיימתי כי אספר סודות מביכים עליו בקבוצות דיון ששנינו רשומים בהם הוא פתח את הדלת לכדי סדק בכדי שאוכל להוציא את כף הרגל הכאובה שלי מהפתח. לאחר מכן הלכתי בשנית לחלון המטבח בכדי להציץ על לינג ולגלות נקודת תורפה כלשהי (בכדי לגרום למפלתו).

עברו מספר שעות בהם עמדתי בגשם , התחלתי לרעוד וצמרמורת עברה בגבי. כמעט ורציתי לוותר והנה לינג ניגש למטבח והחל לחטט במקרר בשביל למצוא איזה סאשימי לזלול לקראת השינה. "כמובן" צעקתי הסאשימי !

חיכיתי באשפתה לרגע בו יעצום את חורי הדרקון שלו וילך לישון. כאשר הרגע הגיע והאורות בבית כבו פתחתי את החלון , זחלתי למטבח על גחוני כדי למזער טביעות רעש. כאשר התיישרתי ופתחתי את המקרר מצאתי את סלסלת הסאשימי של לינג בתנועת עגור מהירה ירקתי על הסאשימי וטיפטפתי אקונומיקי אשר מצאתי בכיור.

לתמונה של הירו אין שום קשר לסיפור :)