I can't get no satisfaction

סוד-

אני כאן רק כדי לא להיות בפייסבוק. השתעבדתי באופן קשה לרשת החברתית הסתמית הזאת.

והנה, נכנסתי שוב. אין לי משמעת עצמית בכלל.

ועוד סוד-

אני נכנסת לפייסבוק כי אני מחכה למישהו שאני מאוד רוצה שיתחבר, כי כשהוא יתחבר אני אוכל לקוות שהוא ישלח לי הודעה. עד כמה אובססיבי זה? אני יכולה לשבת שעות ולבהות בעיגול הירוק הזה, והלב כאילו קופץ ונשאר אי שם למעלה ולא נוחת- עד שהוא מתנתק. כמעט ואין דבר יותר משמח בזמן האחרון מהדיבור איתו, מהמחשבות עליו. בעצם, זה הדבר הכי משמח כרגע. אף פעם הוא לא עשה לי כל-כך טוב! אחרי הרבה שנים שאני מכירה אותו, האהבה שהיתה פעם ילדותית, מתחילה לקבל צורה בוגרת יותר. מגלים זה את זו מחדש ואני מאושרת!

הוא עדיין מחובר.

כן, נכנסתי שוב לפייסבוק, בפעם ה-20 לפחות ליום זה. לא יודעת מה מרגש שם חוץ מהעובדה שהוא מחובר, שהוא נגיש עכשיו, שבלחיצת מקלדת קלילה אני יכולה לדבר איתו. על סתם דברים. אני מרגישה שטחית כשאני נכנסת לפייסבוק, מרגישה שאני משתעבדת לעולם הטכנולוגי שגורם לאנשים לאבד את היכולת לנהל שיחה פשוטה בחיים האמיתיים, שאני..

הוא שלח הודעה!!

הוא מדבר שטויות. יש לו נטייה לעשות את זה והוא יודע שאני שונאת כשהוא עושה את זה אז הוא עושה דווקא. כמו ילד קטן. קשה איתו, כלכך קשה איתו. אבל כשטוב איתו- כלכך טוב איתו.