|
כינוי:
Just some girl.. בת: 36 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 9/2010
משהו בי חסר.
כולם קיבלו משהו,משהו שאני לא קיבלתי
כאילו כשחילקו לכולם את זה לי חילקו משהו אחר.
אני די טיפשה,באמת לא בקטע של לרדת על עצמי..אני לא בן אדם חכם
לא בקטע של לקלוט דברים מהר,או לארגן דברים ולהתפקס על משימה
אני די בטוחה שיש לי הפרעות קשב קשות,
ובנוסף לזה,אין לי מושג אף פעם מה אני עושה באמת
אני צריכה לשאול שאלות כדיי להיות בטוחה..אין לי את הביטחון הזה,אין לי את הפייטריות הזאת
שיש לשאר האנשים..של "על הזין שלי,אני משיגה את זה,אני טובה יותר מהם ואני אצליח"
כאילו אני תמיד אהיה עטופה בעננה של לוזריות.
אולי..טוב לא אולי,זה ברור שזה קשור,זה בגלל המשפחה הדפוקה שלי
שחוץ מלפרגן רק כשהפסיכופטיות האלה במצב רוח ממש טוב על משהו,מאז ומתמיד כאילו
"ידעו מי אני" והם עדיין עושות את זה..אמא שלי גילתה על השכר לימוד של הבית ספר
שאני הולכת ללמוד בו,התחילה להתחרפן אמרה שאין לי את הכסף הזה ושבסוף יבואו לעקל לה
דברים מהבית בגללי,
שאני לא שווה כלום שהיא מבינה עכשיו שקיבלו אותי בגלל הכסף רק
ממש שעות של חפירות על זה ש"שאת תלמדי מוזיקה? את לא מסוגלת לעשות שום דבר
אין בך שום דבר מיוחד".
כל הדברים האלה שליוו אותי מגיל אפס..זה דפק לי את החלק הזה במוח.
זה גורם לי להרגיש סיוט כל פעם שאני צריכה להוכיח משהו למישהו,
שאני צריכה להראות את עצמי שאני מסוגלת משהו,
ואולי אני באמת לא..מי יודע
אבל פאק,אני שונאת אותם,באמת שאני שונאת אותם
והלוואי וההשפעה שלהן יכלה לא לקרות
הלוואי שהייתה לי משפחה נורמלית ותומכת,ולא חבורת לוזריות מתוסכלות שאין להם כלום בחיים חוץ מכעס.
אבל שישרפו,אני אשיג את הכוח שלי בעצמי.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
