זה באצבעות ובכל מגע אחר של גוף ונשימה.

בעננות התום והקרבה

ביופי של כל מי שבא ומחייך אלינו

זה בבגדים הישנים למעלה בארון

שהתגעגענו למגעם על הגוף.

אם מישהו חושב עליך

זה הזמן לחבק אותו

זה בשורשים של כל אחד ואחד

בדמעות הצחוק

ובחיוך הסתמי הזה שלא נמחק

באמצע הרחוב

ובצעיף המתבדר ברוח סתיו קלה

כשנגמר היום

אם מישהו חושב עליך

זה הזמן לחבק אותו

זה בכעס של הרגע 

בתשישות של הרגע שאחרי

בבריחה מהבית

בסליחה שנמצאת

עמוק בנשימה

והיא יוצאת

קצת מאוחר

אם מישהו חושב עליך

זה הזמן לחבק אותו

חזק.

***

קמתי בבוקר, הלכתי לבית ספר, הלכתי לבויפרנד שאני אוהבת יותר מידי לשעה קלה של אהבה ונחמה ותמיכה ואז רבתי עם אמא ("את לא יוצאת מהבית חודשיים!!! - והיא מתכוונת לזה...), ניסיתי לברוח לבייביסיטר אבל עד שהגעתי אליה היא החליטה שהיא רוצה אותי מחר, ניסיתי לכתוב קצת ("תצאי מהמחשב או שאני מוסיפה לך עוד חודש!!) ו.. לא.

ועכשיו היא הלכה.

הקלה נוראית.

שתשאר שם לחודש הקרוב, אני אסתדר בלעדיה. אני חושבת שכל בני הבית מסכימים שהיא התחרפנה מאז שהיא רחוקה מאמא שלה.

מסקנה ילדים: על תקשיבו לדודי לוי:  (אל תטוסי רחוק מידי, כי אין כלום בשמיים..") כי יש יותר מידי דברים בשמיים. טוסו רחוק, כמה שיותר וכמה שיותר מהר.  

שיהיו לנו חיים טובים ויפים ושננגב את התחת עם דולרים. אמן.