עוד בלוג על החיים

סוג של שיר:

איפה את / M
לקום בבוקר ולראות שהכל מטושטש,
להיזכר בך ואותו הכאב מורגש.
מי הורה לך לנטוש אותי ככה לבד,
מתגעגע, יושב ובוכה בצד.

מסביבי אנשים עם עיניים אפלות ושחורות,
עם מבטים חזקים, שחודרים אלפי קירות.
מנסים להבין למה, הכאב כל כך חזק,
ולא מצליחים, לא יודעים שרק איתך הוא נפסק.

מייחל לבואך, מחכה שתחזרי,
שמועות הגיעו לאוזניי שהשבוע את תהיי פה לידי.
לבנתיים אשב כך כי אני לבד,
אתגעגע, אשב ואבכה בצד.

-S- תחזרי כבר מהפנימיה אני לא יכול יותר עם הגעגועים האלה.

הפעם אני מעדיף לא לחתום את הפוסט בשמי.

-Wooho- אנחנו אנשים מודרנים, אנחנו חיים בשנת 2010,
פוסט קצת מאוחר אבל זה מה יש, הוא גם לא ממש עוסק בשנה החדשה,
מה זה כבר הביטוי "שנת 2010", עוד דרך למספר את הטימטום הזה שנקרא זמן,
אתם רואים אותי קורא לפוסט הזה "פוסט 18"?!

השנה הזאת היא אותה גברת בשינוי הדרת, לא ממש השתנה משהו.
עדיין, אני מסתובב עם אותם אנשים מזופתים,
עדיין מאוהב באותה בחורה ולא מקבל אהבה בחזרה,
עדיין שמן, לא מגולח ולא מסופר, וזה לא שאני לא מנסה להזיז דברים!

בקשר ל"חיי החברה שלי",
אין לי עם מי להוסתובב חוץ מחבורה של E [שאחרי שלומדים מי הם כבר לא ממש רוצים להיות איתם],
ואני לא מוצא אנשים אחרים, או שאני צעיר מידי והם רוצים פאב, או שאני חסר כסף והם רוצים להוציא על איזה משהו יקר לשתות!
בקיצור אותו דבר!

חיי האבה שלי?!
אותו חרא בדיוק, וכמה שאני מנסה להבין, היא נעלמת לי יותר!
לפחות אני רואה אותה מדי פעם.
ד"א ראיתי את האקס שלה חוטף מכות,
אני לא אמור להיות מניאק ולשמוח, אבל אני לא שולט בזה!

הדיאטה התחילה לזוז בקצב של צב,
ומאז גם אני לא מוצא זמן רצון או עצבים, להתגלח/להסתפר.
אני מתפלא שיש לי כוח לקום בבוקר ולהתקלח בכלל.

הוספתי את הווידג'ט החדש אז צריך להיות המלצות בסוף הפוסט,
אולי אתם תהיו שם מי יודע, בברכה ואהבה,
M, האנונימי שגר בארץ לעולם לא!