התוצאה

פרק 15

ישבנו מחובקים ככה בערך חצי שעה, הייתי ממש עצובה, באמת אהבתי אותו אז לא רציתי שהוא יעזוב אותי, פיתאום התחיל לרדת גשם, גשם חזק, הגשם האחרון של החורף, לא היה אכפת לנו, אנחנו רק ישבנו מחובקים בזמן שחלק מהטיפות מרטיבות לנו את הבגדים והחלק האחר מיתנפץ על הברזל של מיגדל אייפל,

~בנתיים בסוויטה,~

"מה זה היה?" שאל גיאורג את עצמו,

"הייי איפו ביל????" יצא הפקאצה הזונזונת מהחדר של ביל ושלי אחרי ששמעה שיצאנו,

"מי את לעזאזל?" שאלל גיאורג

"אני?? אני החברה החדשה של בילי שלי" אמרה בקול מיתנשא, לבושה בבוקסר של ביל וגופייה קצרצרה

"כן ואני נשיא גרמניה ואישתי היא אנג'לינה ג'ולי" אמר בציניות, היא הביטה בו כאילו הוא המטרה הבאה שלה, גיאורג היסתקל עליה מוזר והלך.

~בנתיים אצלינו~

היתרוממתי לאט לאט מהידיים של ביל, הוא היסתקל עלי במבט העצוב שלו שתמיד גרם לי להרגיש שאני נמסה, זה תמיד פעל עלי, אבל לא הפעם, קמתי מהמעקה ויתחלתי לרדת וכמובן שביל התחיל לעקוב אחרי שוב,

"מה?, למה אתה עוקב אחרי?, לא גרמתה לי מספיק סבל?" שאלתי כשהדמעות שלי מיתמזגות עם הגשם ויוצרות שבילים שחורים על הלחיים

"תביני אני אוהב אותך, אני לא רוצה ליפגוע בך וגם לא רציתי," אמר כשהגשם עושה גם לו שבילים שחורים-אפורים על הלחיים,

"מיצטערת אבל כבר פגעתה בי, פעם אחת יותר מידי" אמרתי מיסתקלת לכול מקום אחר רק לא לעיינים שלו,

"אני מיצטער, אני באמת מיצטער, אני אוהב אותך, את היחידה שאני אוהב, כבר בפעם הראשונה שראיתי אותך ניהייו לי פרפרים בבטן, אפילו שהיינו ממש קטנים בגיל 7, כבר היו לי פרפרים בבטן מימך, תביני אני באמת אוהב אותך" אמר והתחיל ליבכות כאילו זאת הפעם האחרונה שהוא רואה אותי,

"אני מיצטערת," אמרתי והתחלתי ליבכות חזק יותר, התחלתי לרוץ, כאילו שאני רצה מימנו, רצתי בכול הכוח בגשם השוטף שהוריד לי כבר את כול האיפור, ביל התחיל לרוץ אחרי, אבל ביציאה ממיגדל איפל, היתנפלו עליו מערוצות ולא נתנו לו לעבור,

בזמן שהן עיקבו אותו, רצתי בכול הכוח חזרה למלון, חזרתי לסוויטה,

"איפו היית? רגע, איפו ביל?" שאל גיאורג ברגע שניכנסתי

"הייתי בחוץ באייפל, וביל עדיין תקועה עם המעריצות, אולי הוא ימצא שם עוד אחת לידפוק!" צעקתי על הגיאורג שלא היה ביכלל קשור לסיפור, פיתאום הזונזונת המחומצנת יוצאת מהחדר שלנו,

"את!" צווחתי עליה

"אני, כן מה את רוצה?" שאלה בסנוביות הטיבעית שלה

"את חתיכת בת ז*** יא ש***** אני אז*** לך ת'צורה חתיכת... אההההה" התחלתי לקלל אותה, וליצעוק עליה, פתאום אני קולטת את עצמי רצה לכיוונה וקופצת עליה, היפלתי אותה על הריצפה והיתחלתי לימשוך לה בשער, לתת לה שריטות בכול הגוף ולעשות לה סימנים כחולים, תאמת ידעתי לריב טוב מכות, ידעתי גם איגרוף אבל בחיים שלי לא הישתמשתי בזה,

"וואווו וואווו וואאווו, שרי תפסיקי" אמר לי גיאורג והוריד אותי ממנה "איך זה שאת תמיד רבה מכות"אמר בצחוק בזמן שניסיתי להישתחרר, אבל מה זה אני בגובה 1.72 ובמישקל 58, נגדו בגובה 1.85 ובמישקל 73?

"עזוב אותי, עזוב אותי, עזוב או-תי!" צעקתי,

"לא! אין מצב, את רק תמשיכי להרביץ לה, תראי זאת לא קמה ביכלל" אמר עדיין מחזיק אותי, אחרי שהוצאתי את כול כוחי על להישתחרר מימנו ללא הצלחה קרסתי על הריצפה בוכה,

"נו מה קרה עכשיו?" שאל אותי מנסה להרים ולהושב אותי על הספה,

"כלום" אמרתי והלכתי לחדר ונינעלתי שם,

חצי שעה אחרי המהומה ביל ניכנס כולו מיתנשף בבגדים קרועים

"איפו היא?" שאל בלי להגיד היי או מה קורה לא כלום, גיאורג שנדהם מהמראה שהמעריצות עשו לביל הרא לו עם היד בחדר,

ביל התחיל ללכת לחדר שלנו וראה את הזונזונת המחומצנת (שימו לב שאני עדיין לא אומרת את שמה, מועחעחעחע.... :] ) שוכבת על הספה ללא הכרה, ביל היתקרב לדלת וניסה להיכנס אבל הדלת הייתה נעולה

"שרי? שרי מה את עושה שם? תיפתחי לי את הדלת" צעק ביל דרך הדלת, פתחתי את הדלת ויצאתי החוצה

"אני חוזרת חזרה לגרמניה." אמרתי עם דמעות בעיניים

" מה זה?" שמעתי את אמילי צועקה מהכניסה לסוויטה, פתאום אני שומעת צעדים ממש חזקים ועוד צעדים ממש גדולים, אלה היו אמילי וטום

"עזוב אותי!" צעקתי והישתחררתי, התחלתי ללכת לכיוון הסלון והיתיישבתי שם על הכורסה, כולם באו בעיקבותי המומים,

"רגע רגע רגע, מי זאת היא ממש מזכירה לי מישו" אמר טום מבמט מזועזע וכולנו הבנו זאת האחת והיחידה....

"מירנדה!" כולם צעקו כולל את אמילי, היא הכירה אותה טוב בפעם האחרונה שהיינו באיטליה....

"מה היא פאקינג עושה פע?!" צעק טום משפשף את ידיו זו בזו

"היא הייתה עם ביל" אמרתי באדישות, מיסתקלת על מירנדה כאילו אני הולכת להרוג אותה.

"איך היא יצא ביכלל ממוסד המסוממים, יש שם את השמירה הכי טובה!" צעק ביל,

"תגיד איך לא זהיתה אותה, הריי הייתה איתה במיטה?!" צעקתי עליו מנסה בכול כוחי להחזיק את הדמעות,

"אני לא הייתי איתה במיטה, רק יצאתי ליקנות סיגריות והיא ביקשה חתימה אחרי זה אני אפילו לא זוכר מה קרה" אמר ביל בקול עצוב,

"בטח בטח" אמרתי עדיין באותו קול אדיש,

"אוקיי אכפת לכם לריב על זה יותר מאוחר?! אנחנו צריכים לחשוב מה לעשות איתה, ולמה היא לא זזה?" אמר טום בקול מבוהל,

"היא מעולפת כי מישי פע היתנפלה עליה במכות" אמר גיאורג וכולם היסתקלו עלי

"אה לא עדיף שהיא בימקום לשבת פע תרוץ לחנוק אותי כן?!" שאלתי בקול גבוה יחסית,

"לא משנה, בואו נחשוב מה נעשה איתה," אמרה אמילי,

"אנחנו צריכים להיתקשר למישטרה" אמר טום

"כן ומה נגיד להם, היא שכבה עם החבר שלי והיתנפלתי עליה במכות ועכשיו היא מעולפת ביגללי?" אמרתי הפעם בקול עצוב

"טוב, אז ככה, אנחנו מחכים עד שהיא תיתעורר ואז ניתקשר למוסד גמילה מסמים או משו" אמרה אמיליה,

"טוב, אני הולכת לישון" אמרתי, כבר היה מאוחר, היה בערך 12 בלילה

לכתי לחדר, ראיתי את המזוודה שלי עדיין שם, כולה ארוזה ומוכנה למחר, החלטתי להוציא משם בגדים לטיסה מחר,

הלכתי לאמבטיה, מילאתי אותה במיים והרבה סבון, ניכנסתי וישבתי שם כחצי שעה, כשיצאתי עטופה במגבת הלכתי לחדר של טום ולקחתי לו חולצה לבנה ענקית, הוא היה רגיל לזה שנעלמות לו חולצות ביגללי :]

ראיתי שאין אפחד בחדר אז ניצלתי את ההיזדמנות והיתלבשתי שם כשיצאתי וניכנסתי לסלון ושם ישב טום, והשאר היו בבריכה, הם הלכו לשחיה לילית,

"דיי טום, אני עוזבת מחר וזהו, כבר קניתי כרטיס טיסה...." אמרתי והיסתקלתי לו בעיינים כי ידעתי שהוא בחיים לא יעשה לי את "ההיפנוט" כמו שביל עושה לי,

פתאום משומקום ניכנס ביל, גורר את הרגליים פנימה, מיסתקל על הריצפה, אפילו לא טורח להרים את מבטו,

"היי" אמר טום

"מממממממממ..." עשה ביל והמשיך ליגרור את רגליו לחדר שלנו,

"את לא יכולה לעזוב אותו, תראי איך הוא נירא, הוא שבור לגמרי" אמר לי טום ומרא לי עם היד את ביל,

היסתקלתי על הריצפה דקות ארוכות, חשבתי על כול הזמנים הטובים שהייו לנו, אבל היחלטתי בכול זאת לחזור.

*~* כעבור 5 שנים *~*

כבר עברו 5 שנים מאז שעזבתי את ביל, עם הזמן סלחתי לו וחזרנו להיות ידידים והוא כמובן היתגבר עליי, אחרי שנה וחצי.

הוא מצא חברה כמובן אחרי כמה זמן. ביניינו היא באמת ממש דומה לי אבל העיקר שהם חיים עכשיו בייחד, טום עדיין הידיד הכי טוב שלי בעולם, וטוקיו הוטל עדיין הלהקה הכי מצלחיה בעולם, מירנדה נישארה במוסד, למורת שהעבירו אותה ממסוד גמילה מסמים למוסד לחולי נפש היא עדיין צווחת שהיא תהרוג אותי יום אחד, אני עם אמא שלי מעז לא דיברתי וככה גם עם אח שלי, לא שזה באמת היה משנה לי כי אתם יודעים מה? מצאתי סופסוף את אהבת האמת שלי, זה הדבר הכי טוב שקרה לי מאז ביל, ואתם יודעים מה עוד? היום אנחנו מיתחתנים!

"שרי את מוכנה??" שאלה אותי התופרת שתיקנה לי את השימלה,

"כן אני עוד שניה יוצאת," החזרתי לה,

"שרי יש לך שני אורחים, טום וביל להכניס אותם??" שאלה שוב, לא הספקתי לענות וישר קפצתי מחדר ההלבשה לעברם והיתנפלתי עליהם בחיבוק,

"יאו חבר'ה כמה זמן כבר לא ראיתי אתכם! היתגעגעתי!!!!!" אמרתי בין הראשים שלהם והם החזירו לי חיבוק

"איזו יפה את" אמר לי ביל

"כע.." היסכים איתו טום,

"אמא, אמא, אמא" צעקה מאשה .

אה נכון שחכתי להזכיר לכם, כשחזרת לגרמניה גיליתי שאני באמת בהריון, מביל, אז דיברנו כמה פעמים והחלטנו להשאיר אותו או יותר נכון אותה, קראנו לה מאשה היא כבר בת 4.

"מאשה איזו יפה את..." אמר ביל וחיבק אותה,

"אבאאאאאא" צעקה ולא ירדה מימנו,

"חח אוקיי אבא צריך לינשום" אמר ביל בזמן שזאת תלויה לו על הצוואר

"מאשה לכי לשחק עם דוד טומי" אמרתי וטום לקח אותה,

"את יודעת מה? אני באמת שמח בישבילך, את יודעת על הילדה המקסימה ועם החתונה שתהיה שלך עוד כמה דקות" אמר וחיבק אותי ואני החזרתי לו חיבוק, אני לא היתגעגעתי עליו יותר מידי, אבל היתגעגעתי עליו בכול זאת,

"מה אתה אומר על השימלה שלי????" אמרתי ועשיתי סיבוב במקום ושימלת הכלה היתעופפה לה,

"את ניראת מהממת, אני בטוח שתהיי שמחה איתה" אמר וחייך

למען האמת אני לא חושבת שהוא היתגבר עליי עד הסוף אבל הוא נירא כאילו הוא באמת אוהב את החברה החדשה שלו,

"שרי קדימה את צריכה לצאת." אמרה לי האישה

"אני כבר באה" אמרי לה, חיבקתי את ביל ויצאתי,

הלכתי על השטיח היפייפה וליד הכומר היא כבר חיכתה לי, אישתי לעתיד (אולי בעוד כמה דקות)

"היתכנסנו כאן היום כידי לאחד זוג אוהבים כלומר אוהבות, אוהבות כן,

אמילי קרידון האם את מוכנה לקחת את שרי לייץ לאישתך בבריאות ובחולי, בקור ובחום, באושר ובעוני עד שהמוות יפריד ביינכן?" אמר הכומר

"אכן..." אמרה אמיליה בקול עדין ומתוק שתמיד המיס כולכך הרבה לבבות וגם לבבות של בנים,

"ואת שרי לייץ מוכנה לקחת את אמיליה קירדון לבעלך כלומר לאישתך, לאישתך בבריאות ובחולי, בקור ובחום, באושר ובעוני עד שהמוות יפריד ביינכן?" אמר הכומר ועשה לעצמו כמה בושות

"אכן..." אמרתי וראיתי איך לביל יורדת דימעה ללא שליטה,

"אני מכריז עליכן כעל בעל ואישה כלומר אישה ואישה, אישה ואישה כן?" אמר ממשיך לעשות לעצמו בושות

"את רשאית לנשק את הכלה" אומר

ואני ואמילי היתנשקנו, כול מי שהיה בעולם החתונוה זרק לנו אורז וצעק מזל טוב...

זהו זה....

סכ"ה יצא פרק דיי ארוך..

קיצר ניגמר הסיפור.....

בקרוב יתחיל סיפור חדש...

סלמאת!

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

עריכת קישוט:

מהפרק הקודם...

היתיישבנו על אחד הספסלים ואמילי התחילה לספר לי כול מה שיא מרגישה, אני לא ידעתי שהיא לסבית כי היא אפעם לא סיפר לי,

"..וטומי כול הזמן משגע אותי..." אמרה אמיליה והיסתקלה על הנעליים שלה,

"את יודעת שהוא בחיים לא היה כזה מציקן, אני נכירה אותו כבר הרבה זמן, והוא מציק ככה רק כשהוא אוהב מישהי, אוהב אותה באמת..."

פרק 14...

"באמת?!" כמעט צעקה, אמיליה

"WTF? את רצינית?? אני לא מאמינה, עד שאחד שווה מתחיל איתי אני מחליטה שאני לסבית?!" ניכנסה להלם,

"תאמיני לי אני מכירה אותו כבר יותר מ-7 שנים, הוא הBFF (החבר הכי טוב) שלי, אנחנו יודעים, כמעט הכול אחד על השני" אמרתי מהנהנת מלה מטה,

"ואת מאמינה בזה שטומי באמת אוהב אותי?" שאלה מתחילה לאט לאט להסמיק,

"אהא.." אמרתי עדיין מהנהנת מלה מטה,

"אוקי אוקי, מחליפים נושא, אני מרגישה מוזר לדבר על זה.." אמרה והיתחילה להיסתקל סביב בודק עם יש אנשים בפארק,

"נו.." אמרה רומזת על משו.

"מה נו??" שאלתי לא מבינה,

"מה קורה איתך ועם בילי??" אמרה מחוייכת,

"בילי הוו (מי באנגלית)?" שאלתי לא קולטת,

"נו בילי קאוליץ, החבר ש'לך, ה-בוי-פרנד?!" אמרה כאילו זה מובן מאליו,

"אההה...."אמרתי ושתקתי, אמילי התחילה לחשוד בי....

"סווו?? מה שתקת?" שאלה והתחילה לתחקר אותי "נו מה כבר היספקתם לעשות??, היתתנשקתם?, שכבתם?,את בהריון?" הציפה אותי בשאלות,

"הא??" שאלתי לא מבינה מאיפו כול השאלות האלה צצו...

"נוו תעני לי כבר זה מותח..." היתנפלה עלי

"את יכולה לעשות את זה שאלה אחת אחת כי אני לא עוקבת אחריך.." אמרתי,

"אוקי, קודמכול, כבר היצתרפתתם?" שאלה ועייניה תחילו לינצנץ,

"כן..." אמרתי בלי לפרט,

"נו ספרי כבר, מה את משאירה אותי במטח..." אמרה לי קצת מעוצבנת,

"טוב בסדר, זה היה ליפני בערך 7-8 חודשים, באיזה פארק אחד, וזה היה מאוד רומנטי כי היה סתיו והיתה שלחת, זה היה ממש יפה..."אמרתי עושה מבט של חולמת,

"חח ואווי זה נישמע ממש רומנטי.." אמרה וניסתה לדמיין את זה,

"ושכבתם כבר???" שאלה וחזר הניצוץ לעייניה,

אמממננ... כן..." אמרתי ועשיתי פרץוף מבויש טיפה

"נו תספרי לי כבר, מה את שומרת הכול לעצמך!" ספק צעקה ספק אמרה,

"טוב טוב, זה היה מה זה כיף, הוא היה הכי עדין שיכול להיות, אני ממש ל מאמינה עדיין שעשיתי את זה איתו...." אמרתי והתחלתי להסמיק ממש חזק,

"ואווו, את מסמיקה, ואת לא ורודה את אדומה יותר מעגבנייה..." אמרה לי השתינו התחלנו לצחקק...

"חח תפסיקי," אמרתי לה ונתתי לה דחויפה קטנה,

אחרי זה דיברו על עעוד דברים כמו על נעליים ועל בנים כמו כול בת ואבל היה דבר אחד שלא יצא לי מהראש, חא משנה כמה שניסיתי להיתעלם מימנו הוא לא יצא מהראש...

בסבביות 8 חזרנו חזרה  למלון, אמילי לא ממש רצתה לחזור כי היא לא רצתה שטום יציק לה שוב, אבל היה חשוך וקר אז חזרנו בול זאת,

"היי איפו הייתן אתן?" שאל גוסטב כניכנסנו,

"ישבנו בפארק" אמרה אמילי ואני הלכתי לחדר שלי ושל ביל, כשיכנסתי לחדר ראיתי את השוק של החיים שלי, רק כשהיתחלתי לחשוב שהחיים שלי מישתפרים הם החליתוו שוב להפיל אותי על הפרצוף,

כשראיתי את זה לא רציתי להגיב, לא יכולתי להגיב, לא אמרתי מילה, פשוט ניכסתי והיתחלתי לידחוף בגדים חזרה למיזוודה, העיינים שלי ראו רק מטושטוש ביגלל הדמעות, הייתי כולכך עצובה עד ששום דבר לא יכול כבר לשמח אותי,

'אני לא מאמינה איך הוא היה יכול לעשות לי את זה?!, אני פאקינג אהבתי אותו!' חשבתי לעצמי בזמן שחפתי תמונה שלי ושל ביל ביחד למיזוודה, לרגע עצרתי והיסתקלתי על התמונה, היינו כולכך מאושרים בייחד, כולכך היה לנו טוב, למה הוא היה חייב ליבגוד בי ככה?, ישבתי שם בשקט כידי לא להעיר אותו ואת הזונזונת שישנה איתו ערומה,פיתאום קמתי וזרתי את התמונה עלי, הזכוכית של המיסגרת נישברה וחלקי עפו עליהם, דחפתי כמה דברים אחרונים והם היתעוררו מהזכוכית שעפה עליהם,

"מה? מה קורה פע?" שאל ביל בעוד הוא מחבק אותה, היא הייתה ערומה לגמרי ומחוסה בשמיכה שלו, ביל שם לב שאני מיסתקלת עליו בזילזול והיסתקל ליראות מי שוכבת לידו, היא לא היתעוררה כי הזכוכית לא ניכנסה לה לעור, לאומת זאת לביל הייתה חתיכת זכוכית ביד,

"מה? מה את עושה? שרי חכי לאן את הולכת? אני אפילו לא יודע מי זאת!" עק ביל ללא הצלחה לימשוך את צומת ליבי,,

סופסוף בפעם הראשונה בחיי ידעתי מ זה לב שבור, אמא לי שונאת אותי, אח שלי מתעב אותי (מתעב זה יותר גרוע משונא), חבר שלי בוגד בי על איזו זונזונת מחומצנת והחברה הכי טובה שלי מיתגלה כלסבית ולא מגלה לי את זה, הפעם לא יכולי להיתאפק, יצאתי בריצה מהחדר לסלון, היסתקלתי סביב והירגשתי שאני עושה טעות,ביל ניסה לרוץ אחרי אבל ניזכר שהוא ערום אז הוא היתעקב כי הוא היתלבש, אני בנתיים רואה את גיאורג יוצא מהחדר שלו, הוא ראה אותי בוכה, ראיתי את ביל יוצא מהחדר מיתקרב אלי, אני זרקתי אתה המזוודה שלי על הריצפה ויצאתי מהסוויטה, רצתי למטה במדרגות ויצאתי מהמלון וביל  רץ בעיקבותי, רצתי בכול המהירות שלי רק כידי לאבד אותו, אבל לא ידעתי לאן אני רצה כי הינו בפריז, זאת הייתה הפעם השניה שאני מבקרת פע ביכלל, אבל ביל כבר היה פע 4 פעמים, הוא היה פעמיים בילעדיי כי הייתי חולה.

רצתי בכול כוחי לעבר המיגדל הגדול, מיגדל אייפל, ביל לא הפסיק לרוץ אחרי, מידי פעם היסתובבתי ליראות עם הוא עדיין בעיקבותי, ראיתי איך הוא כבר ניחנק כי רץ ממש הרבה, אבל הוא לא וויתר, הוא המשיך לרוץ, הוא ידע שעם הוא יעצור הוא יעבד אותי גם כידידה, אחרי כמה דקות של ריצה רצופה היגעתי למיגדלי אייפל, היתחלתי לעלות וביל עדיי לא וויתר, עליתי לקומה הכי אחרונה, לאט לאט ניגשתי למעקה הברזל שהיה שם והיתישבתי בתוחו (הרגליים כלפי חוץ והגוף ביפנים,בתוך המיגדל) ,     כשביל ניכנס הוא ראה אותי, הוא חשב שאני הולכת להיתעבד, אבל אניישבתי בשקת יעשיתי 'גשם' לאנשים שעוברים למטה (יעני בכיתי), הוא ניגש אלי לאט לאט כי לא להפחיד אותי וליגרום לי ליקפוץ בטעות, הוא היתיישב לידי והיסתקלי עלי, ואני אפילו לא הרמתי את מבטי עליו להפך, רק סובבתי את הראש לצד השני, הייתי כולכך עצובה ופגועה,

"למה?" שאלתי בקול צרוד וחנוק מדמעות,

"אני לא ידעתי מה אני עושה, אני נישבא לך רק יצאתי ליקנות סיגריות ו.." התחיל לספר לי בל עצרתי אותו באמצע,

"אני לא רוצה לדעת אפילו" היסתובבתי אליו וצעקתי עליו, כשהוא ראה את המבט העצוב שהיה בעיניים הוא קפא

"נו מה קפאתה אתה לא הולך לחזור לזונזונת ש'ך או מה?" שאלתי באדישות עדייין בכוה, האו היתקרב אלי וחיבק אותי....

המשך יבוא..

ספויירלים:

"אני חוזרת חזרה לגרמניה"

"את לא יכולה לעזוב אותו, תראי איך הוא נירא, הוא שבור לגמרי"

"את ניראת מהממת, אני בטוח שתהיי שמחה איתה"

20 כרגיל ^^