התוצאה

וואי וואי ואיי איזה נטישה דפקתי....

מהזה סורי...

מעכשיו אני מבטיחה לעדכן כול פעם שיהיו 20 תגובות....

למה 20? כי את הסיפור הז החלטתי לעשות טוב במיוחד

למה טוב? כי יש פע 5 דברים עיקריייים!:

1.מתח!!!

2.רומנטיקה ♥_♥

3.בגידה

4.הרבה הרבה בכי :'(

5.וכמובן אתם שוב תוכלו לבחור סוף D:

עם נגיע כמובן....

בסיפור הזה אני מתכננת משו בין 20 ל25 פרקים.. אבל זה תלוי בכם...

וגם מי שרוצה להיות בקבועים (רק מי שיש לו בלוג) מוזמן ליכתוב לי בבלוג ואני אעדכן אותו כול פעם שיהיה פרק

ולמי שאין בלוג אפשר להיות מנוי בעזרת המייל...

אהה ואיך העיצוב??

טוב יאללה חפרתי לא?

תהנו...

 מהפרק הקודם:

"אז איימי... ספרי לי על עצמך...." אמר שם רגליים על השולחן ומקשיב לדברי,
"אוקיי אז אני איימי בת 17 ו......."

פרק 6:

"אוקיי שניכם ידיים למעלה!" צעק איזה איש אחד עם רובה ביד שהתפרץ לחדר, "אמרתי ידיים למעלה!!" צעק שנית ואני וביל החלפנו מבטים והרמנו ידיים, "קיוויתי ליתפוס רק אותך קאוליץ אבל כנירא שהבחורה תהייה בונוס עם היא איתך" אמר בקול הבס שלו ופלט ציחקוק "מרושע"...

"בואו כבר, נו קדימה!!!" ספק אמר ספק צעק ושניינו הלכנו עם אותו בחור כאשר יצאנו המחדר בחוץ עמדו עוד 5 אנשים גבוהים, שמנים, ולבושים בשחור, החלנו ללכת לכיוון המעלית כשהאיש לפניינו ואיתו עוד 2 שמנים ושלוש מאחור, המעלית ירדה וכולנו ניכנסנו, האיש לחץ על כפתור ה"גג" והמעלית החלה לנוע, אחרי בערך 2-3 דקות הגענו לגג,

"כולם להקשיב לי!" אמר האיש במגה פון (למה קוראים לזה ככה? פון זה לא פלא באנגלית?) לכיוון האנשים שלמטה, "אני מחזיק פע על הגג את ביל קאוליץ ואת..." אמר והסתקל עלי,

"אתה לא צריך לדעת את השם שלי" אמרתי לו ברוגע מנענעת את הראש, ביל הסתקל עלי במבט לא מבין,

"ואת זאת שלא רוצה לגלות לי ת'שם שלה שממש לא אכפת לי ממנה!" צעק לקהל שהתעסף עת עת למטה,

"היי" אמרתי וביל דחף אותי מעט "מה?"

"תהיי בשקט!" אמר לי בלחש ובקולו נישמע הלחץ שהוא חש מעט,

"תרגע.." אמרתי לו והוא גילגל עיינים. הפלא שלי צילצל וכשבאתי להוציא אותו מהתיק שלי האיש לקח לי את הפלא:

"-הלו?

-איימי את פשוט לא מבינה איזה פסיכי אחד לקח את בעלך ועוד איזו ילדה לגג ומאיים עליהם איזה הומו...-

-מי הומו מה הומו אני אהרוג את... איימי?

-מה? מיזה?!-"

הוא לקח את הפלא שלי וזקר אותו 30 קומות למטה

"אוקיי, הפעם, זה לא ישרוד" אמרתי בקול,

"סתמי ולא תעופי כמו הפלאפון שלך!!" צעק וכיוון את האקדח עלי.

"עם המשטרה תעקוב אחרי אני אעיף את השניים בידיוק כמו את הפלאפון הזה!" צעק במגהפון

אחרי 10 דקות בא מסוק שבלגן לי תשער לקיבינמט, "כנסו שניכם" אמר דוחף בחוזקה.

~אצל אבי, אלכס, טום, גאורג וגוסטב~

"אז מהה? בת כמה את?" שאל טום את אבי בזמן שהיא שיחקה עם הציפורניים שלה, היא הסתקלה עליו בעיינים האפורות שלה ושניהם חייכו זה לזו אך לא מאותה הסיבה,

"חחח.... חמוד" אמרה וחזרה לשחק בציפורניים,

"מה? מה חמוד?" שאל טום בקול מוזר,

"אתה, אתה חמוד" אמרה באדישות

"אני יודע" אמר בשחצנות,

"לא, לא מהסיבה שאתה חושב" אמרה בגיחוך קל

"אז מאיזו סיבה?" שאל מחכה לתשובה

"מזה שאתה חושב שילך לך להשכיב אותי ולעוף לי מהחיים" אמרה מסתקלת עליו בגילגול עיינים גדולות ואפורות,

"מה לא ילך לי לצאת מהחיים שלך?" אמר שוב בשחצנות,

"לא, לא ילך לך להשכיב אותי" אמרה בחיוך וקמה ללכת לעבר גאורג גוסטב ואלכס וטום אחריה,

"מה קרה?" שאלה אלכס למראה הפרצוף הכועס-עצוב של אבי,

"תני לי לנחש... החזיר הזה ניסה לשכנע אותך ללכת איתו לשירותים לאחד מהיר?" שאל גאורג מסתקל על טום,

"לא יודעת לאן אבל בכללי כן" אמרה באדישות ובקרירות,

"מה עובר עלייייך לעזאזל?!" לחשה לה אלכס בשקט

"טוב יאללה מה עושים?" שאלה אבי מסתקלת על הבנים בעייניה האפורות,

"אמ...אוליייי....... אני חושב ש......." התחיל לגמגם גאורג,

"אולי אמ תחליט?!" אמר לו גוסטב,

"בנות? איפו את גרות?" שאל טום

"אמרתי לך כבר 'תישכח מזה כבר'" אמרה אבי  ושוב גלגלה עיינים,

"לא אני מתקוון שאולי נצא לשתות, ושעם נשתכר נדע לפחות איפו להוריד אתכן" אמר בחיוך מטופש

"כן חמוד, אתה הבנאדם הראשון שאני אשב איתו באותו אוטו כששנינו שיכורים" אמרה אבי וצחקה

"רואה גרמתי לך ליצחוק.... וחוצמזה לא התכוונתי שאני אנהג או משו, יש לנו לימוזינה ונהג והכול את יודעת.." אמר ואבי הסמיקה

"אני חושבת שזה רעיות טוב" אמרה אבי בחיוך ומחאה כפיים כמו ילדה קטנה וגרמה לבנים לחייך "יאללה נילך ליקרא לאיימי וביל?" שאלה וקמה במהירות

"כע אני חושב שנתנו להם מספיק זמן" אמר טום ביוחך הדבילי שלו.

בידיוק הם באו ללכת ודייווד בא בריצה עם פרצוף מבוהל,

"אחי מה קרה?" שאל גוסטב

"חטפו את ביל ואיזו ילדה, הרגע ראיתי אותם הולכים על איזה 5 אנשים ענקיייייייייייייייייים ואחד צוציק!! " אמר מתנשף עם היד עם החזה,

"אוי לא, אח שלי!" צעק טום ואבי שמה את ידה עליו לאות ניחומים

"הם עלו לגג" אמר דיווד יוצא מהבניין ומרים את הראש למעלה וכולם עשו אחריו.

"אני מחזיק פע על הגג את ביל קאוליץ ואת...  ואת זאת שלא רוצה לגלות לי ת'שם שלה שממש לא אכפת לי ממנה!" שמענו צעקה בקול בס דרך מגהפון

"אני מתקרשת לאיימי" אמרה אלכס, היא לא הבינה שה'ילדה' זאת איימי ודייוד פשוט שחכה את השם שלה,

"-הלו?

-איימי את פשוט לא מבינה איזה פסיכי אחד לקח את בעלך ועוד איזו ילדה לגג ומאיים עליהם איזה הומו...

-מי הומו מה הומו אני אהרוג את... איימי?

-מה? מיזה?!-"

השיחה נותקה ואחרי כמה שניות גוסטב הצביע על משו נופל, כשזה נפל טום וגאורג הלכו לראות מה זה וחזרו עם הפלא של איימי,

"אוי לא זאת איימי השבויה השניה" אמרו אבי ואלכס בקול אחד כאילו וזה היה מתוכנן,

"עם המשטרה תעקוב אחרי אני אעיף את השניים בידיוק כמו את הפלאפון הזה!" צעק שנית מהמגפון, כולם נילחצו, באו יותר ויותר אנשים לראות מה קורה, באו העיתונים וכתבי החדשות וכולם היול לחוצים ומולחצים, כול אחד הלחיץ את השני יותר ורק טום נישאר רגוע

"אתה לא לחוץ?" שאלה אלכס את טום

"כן, לא, אולי" אמר ברוגע

"טוב זה לא נירא ככה אתה נירא רגוע לחלוטין" אמרה אבי

"אני חושב שביל יצא מזה" אמר מסתקל למעלה ולא מוריד את הראש

"מה?" אמרה אלכס מסתקלת עליו מוזר,

"תראי, לביל יש נטיה להיסתבך בכול דבר, נכון דיווד?" אמר ושאל את דיווד,

"מה? כן, לא, לא יודע" אמר דיווד במהירות לא מוריד את הפלא לשניה, "אתם לא מבינים מה אני אומר לכם?!?!?!?!?!?!?!?!??!?!?!?!?!, ח ט פ ו   א ת   ה ז מ ר   ש ל   טוקיו הוטל!!" צעק לפלא שלו,

"טווווווווב... בכול מקרה  ביל יצא מערמה של מעריצות אז אני לא חושב שתהייה לו בעיה לצאת מזה, הוא ירשום לו צ'אק על כמה אלפיום או מיליונים וניגמר הסיפור, את תראי תוך שבוע ביל ואיימי יהיו בבית... אני מקווה" הסביר לאבי ואת החלק האחרון לחש והמשיך להסתכל למעלה,

"היי תראו! מה זה שם?" צעק גוסטב,

"זה... זה מסוק!" אמר גאורג

"אנחנו יודעים שזה מסוק גאורג!" אמה אלכס והוא משך בכתפיו

"טוב נו מה שאלתם" אמר עוקב עם עיניו אחרי המסוק.

"אוקיי עכשיו זה בטוח... אין לנו מה לעשות בנושא..." אמר דיווד מוריד את ראשו כלפי מטה

"נישאר רק לקוות שהם יצאו מזה בשלום" אמר גוסטב,

"או אפשר לחקות למכתב כופר" אמרה אבי לא מורידה את ידה מטום

"טוב עד שהמכתב יגיע יעברו לפחות יומיים אז אני חושב שעדיף עכשיו שכולכם תלכו לישון, כולם להיכנס ללימוזינה הנהג יוריד כול אחד במלון שלו" אמר דיווד וכולם לאט לאט ניכנסו ללימוזינה שהסיע את הבנים למלון שלהם.

במשך הנסיעה אפ'חד כמעט ולא דיבר כולם ישבו בשקט, רגועים וחלק אפילו עם הראש למטה.

"טוב תראו זה לא סוף העולם אוקיי? אני בטוחה שהם יחזרו הביתה בשלום ובשקט והכול יהיה בסדר גמור אוקיי? יאללה תתעודדו? אולי לפחות טיפה?" אמרה אלכס. אלכס היא האופטימית שב"חבורה" תמיד יש לה על מה לישמוח, גם עם מישו מת...

"יאללה נו... לפחות תרימו את הראש, זה לא שהם מתו או משו נכון?" אף תזוזה... שקט....

*נחירה רועשת במיוחד*

"אמאלה.... מי זה?!" אמרה אבי בין ציחקוקים,

"זה גאורג" אמר גוסטב צוחק

"אמרנו לו שאם הוא לא ישן צהריים הוא ירדם או בהופעה או בלימוזינה וזה קרה" אמר טום מתפקע מצחוק

"ואווו... אתם הרבה יותר ילדותיים ממה שחשבתי" אמרה אלכס וטום וגוסטב הסתקלו עליה, "מה? לא אמרתי שזה לא טוב, ההפך זה יותר כיף" אמרה מאושרת מעט

*עוד נחירה רועשת*

"חח בסדר, שמישו יעיר אותו ליפני שהוא יעשה לי טראומות" אמרה אלכס וגוסטב דחף אותו,

"מי? מה? מהזה? דונאט עם ציפוי נוזלי לבן חשוד נופל מהשמיים!" צעק מתוך בהלה וכולם צוחקים חזק יותר

"מה? תנסו אתם לא לישון במשך 28 שעות רצוף!" אמר משפשף עיניים,

"אמרנו לך ללכת לישון צהריים אבל לא הקשבת, לפחות עכשיו אנחנו יודעים מה גורם לרעידות אדמה" אמר טום צוחק,

"מה?" שאל לא מבין

"הנחירות שלך" אמר גוסטב וחיכה אותו עם נחירה רועשת

"טוב טוב תצחקו! רק שתזכרו לכם שאני הכי גדול פע" אמר מתלהב מזה,

"זה אומר שתזתקן ליפני כול השאר" אמרה אלכס גורמת לו לזעוף פנים,

"זה לא מצחיק"אמר בקול ילדותי

"אתה טועה זה ממש מצחיק" אמר טום,

"יופי עכשיו כשלכולם עלה המצב רוח אפשר לדבר על משו?" אמרה אלכס

"בטח, לי יש שאלה" אמר הנהג, "בנות, איפו להוריד אתכן?" אמר ואלכס ואבי הסתקלו זו על זו

"פאק,שיט,בלאט,זיין, סעמק" התחילה אבי לקלל,

"הלו? את לא ילד רחוב!" אמרה לה אלכס

"נכון אני ילדת רחוב!" אמרה בחוצפה

"מה קרה?" אמר טום מסתקל על אבי ומשחק עם הסייד שלו,

"המקומות של המלון אצל איימי... ו.... היא איננה..." אמה אלכס והסתקלה על הרצפה... "נו טוב, תמיד נוכל לחזור לפנימייה שלנו" אמרה מחייכת חיוך מזוייף,

"אולי תשנו במלון שלנו?" אמר גוסטב

"אין לנו מספיק כסף להרשות את זה לעצמיינו, בקושי היה לנו כסף לקנות שמלות לפגישה שלנו" אמרה אלכס,

"אל תדאגו, על חשבונינו" אמר טום בחיוך,

אבי ואלכס הסתקלו זו על זו דקות ארוכות, כאילו הן היו בשיחת טלפטיה..

"בסדר" אמרו השתיים בבת אחת.

הם הגיעו למלון והבנים נירשמו ורשמו את הבנות, טום,גאורג וגוסטב היו בחדרים ניפרדים ואלכס ואבי היו בחרד משותף אחד

"טוב אז החדר שלכן זה 269 ושלנו זה 270-273, תבואו עם אתן צריכות משו" אמר גאורג ונתן לאבי כרטיס לחדר.

~אצל ביל ואיימי~

טסנו במסוק כמה דקות בלבד אך הדקות האלה הרגישו כמו שעות, לי ולביל קשרו את הידיים והושיבו אותנו אחד מול בשני ומצדדינו ישבו שני אנשים ענקיים,

למזלי ה'טוב' לידי ישבו אנשים הרבה יותר שמנים מאשר ליש ביל ומחצו אותי,

"נו פיצפונת תפסיקי לזוז כבר" לחש לי אחד מהם, הם ניראים מזיקים אבל הם לא, הם בס"כ עושים את עבודתם,

"נו שמנצ'יק אתה מוחץ אותי למוות, תרא הפרצוף שלי כבר כחול, אני בקושי נושמת" אמר לי לו והוא זז מעט, פקחתי את עיניי לרווחה אבל לא ציפיתי שהם יעזרו לנו לצאת מכאן...

"פססט, ביל, פססססססססט!"

"מה?" שאל בשקט

"נירא לך שנוחתי בקרוב?" אמרתי לו והוא משך בכתפיו לאות 'לא יודע'.

אחרי עוד כמה דקות המסוק נחת והוציאו אותנו, המסוק נחת בשומקום, היה של הרבה דשא מת ובית קטנטן בן קומותיים, הבית נירא נטוש לגמרי, כשניכנסנו לפנים הבית הוא נירא מיושב לגמרי, היה בו מטבח בינוני ושולחן עם כמה כיסאות, ובצד השני עמדה כורסה גדולה וT.V מאוד מאוד קטנה, בפינה של הסלון היו מדרגות שהובילו לקומה השניה , האיש העלה אותנו לקומה השניה ושם אותנו בחדר, החדר היה מאוד חשוך ואפור, על הקירות היה טפט בן 50 שנה לפחות בצבע ירוק ככה מגעיל, וולינות בצבע בורדו דהוי וריצפת עץ אפורה מכול האבק,

"תכירו את הסוויטה שלכם לזמן הקרוב" אמר האיש וזרק אותנו לתוך החדר

"מה אין שירות חדרים?" אמרתי בציניות

"את יכולה בבקשה לא לעצבן אותו, הוא מלחיץ אותי..." אמר ביל מסתקל עלי כאילו אני מנסה להרוג אותו

"אה נכון... ארוחת הבוקר שלכם תגיע ב8 בבוקר.. תהנו!" אמר ויצא מהחדר, שני בחורים ניכנסו לחדר והורידו את הקשר שהיה על הידיים שלנו

"תודה!, עכשיו איפו השירותים כאן?!" שאלתי את אחד האנשים והוא הצביע לעבר דלת חומה וישנה  שניראת כאילו היא כאן מאז 1594... "יופי החלום שלי מתגשם, ללכת בשומקום בבית מטונף לשירותים שבנו אותם לפני 600 שנה, בטח אפשר ליפתוח פע אתר ארכיאולוגי" אמרתי מעוצבנת תורקת אחרי את השלת לשירותים

"תגידי איימי?" אמר ביל שניצמד עם הגב לדלת של השירותים, "מה את חושבת שהוא רוצה מאיתנו?" הוא שאל ואז ירדו המיים של השירותים

"הוא בטח יבקש כופר בסכום כמה מילמיונים עליך וישחרר" אמרתי מתיישבת על מזרן שנח לו בצד החדר כנירא לא מעט זמן עם הצטבר עליו כולכך הרבה אבק...

"את חושבת שניצא מכאן בקרוב?" אמר הולכת מצד לצד ברחבי החדר,

"נירא לי שכן" אמרתי קמה לכיוון הווילונות  ומזיזה אותם לצד, לפני התגלה חלון פיצפון עם סורגים צמודים, "יופי זה ממש תענוג להיות פע!"אמרתי חוזרת לשבת במזרן הישן

"אני מקווה שדיווד התחיל לבמבצע חיפושים או משו" אמר מתיישב לידי,

"אני לא מבינה למה אתה כולכ ך דואג?" אמרי מסתקלת עליו

"לא יודע אולי כי אנחנו יכולים למות פע?!" אמר בפאניקה תןפס את ראשו בידיו

"תרגע!!" אמרתי לו מלטפת אותו כידי שירגע מעט

"ולמה את לא בפניקה? למה את כולכך רגועה?" שאל הקול לחוץ

"כי לי יש דרכים לצאת מדברים כאלה" אמרתי קורצת לו,

"אהה.. הבנתי.. את תישכבי איתו כידי שישחרר אותנו?" שאל

"לא ידפוק אני לא הולכת לישכב עם אפ'חד אני מתקוונת שיש לי משו מסוים שיעזור לנו לצאת מכאן! משו שגם לו יש אבל אין לו מיומנות כמו שלי יש, הבנתה?" הסברתי לו וזה הינהן לחיוב ואז לשלילה

"לא"

"עזוב זה חסר כול טעם!" אמרתי ונישענתי על הקיר.

~יום למחרת~

"קומו עצלנים!!!!" צעק האיש

"טוב יאללה תגלה שם,למה לשם מה משו אני לא סובלת מתח..." אמרתי מסתקל עליו  בעייני האפורות.

"טוב רוצים סיפור בסדר" אמר והושיב את שנינו והחל לספר.

"קוראים לי צ'אק, ביל? מזכיר לך משו?" אמר ופנה לביל וזה הנהן לשלילה  "אוקיי... פגשתה אותי ליפני 5 שנים, ביל?" אמר ושוב פנה לביל,

"סורי..." אמר, צ'אק התקרב לביל והסתקל לו בעיניים,  לצ'אק היו עיניים חומות ופגועות אך גם מרושעות, היו לו שפתיים אדומות כאילו שם אודם ועור חיוור שנתן לשפתיו את האודם המיוחד הזה, היה לו שער שטני כהה, כשצ'אק חייך הוא חשף שיניים לבנות וישרות ממש כמו של כוכב, אבל את כול היופי הזה הרס קול הבס שלו, ביל הסתקל לו טוב טוב בעיניים וכנירא החל להיזכר....

 (בפרק זה יש  2,109 מילים בידיוק)

מי זה הצ'אק הזה?

מה הוא קשור לביל?

למה הוא כולכך יפה וכולכך רשע?

לא מגלה!

תודה שקראתם...

ועכשיו עופו להגיב עם אתם רוצים עוד פרק..

20 תגובות יאללה!

(וכמובן בלי הצפות!)