התוצאה

"היא בטח עברה למקום אחר כידי שלא תירטב" אמר טום מלקק את הגלידה שלו ברוגע,

"ומה עם המטרייה שלה? היא לא זרקה אותה סתם ככה והלכה!"

"מאיפו לך שזה שלה?" שאלה אוליביה בשקט,

"זאת המטרייה שלה, זה מאיטליה, דודה שלה שלחה לה את זה, אין עוד מטרייה כזאת לפחות לא בעיר או בסביבה הזאת של העיר" אמרתי מרים את המטרייה, ראיתי בצד משו הולך וגורר איתו משו שחור-ורוד,

"זאת אירה שם?" אמרתי ולאטלאט הדמות נעלמה

"איפו?!" צעק טום,

"שמה...." אמרתי מיסתקל לצד שבו הייתה הדמות,

"אתה מדמיין, בוא נילך הביתה וניתקשר אילה אחרי זה" אמר טום ואוליביה דחפה אותו,

"לך מפע אתה גם כן!" צעקה עליו בעצבים ולחץ, "בוא נילך, איפו ראיתה אותה?" אמרה מתחילה ללכת לכיוון שלי

"שם" אמרתי מצביע לכוון שראיתי בו שתי דמויות ואחת מהן הייתה ממש בולטת ביגלל שהיה עליה הרבה שחור וורוד, כמו שאירה אוהבת,

"בוא הולכים לחפש אותה" אמרה אוליביה ומשכה אותי לשם,

"חכו לי!!!" אמר טום מפיל את הגלידה,

הלכנו לכיוון שראיתי בו את הדמויות, הריח של הגשם היה חזק, והוא טישטש את הריח של הבושם של אירה שנתתי לה במתנה לא מזמן, הלכנו לכיוון ההוא וראיתי עקבות בוץ, היו שם עקבות של מישו ושל כנירא בחורה על עקביים אוליביה ואני הלכנו במהירות אחרי העקבות בזמן שטום מיסתקל על הבוץ שהעקבים של הבחורה השאירו

"זאת אירה!" צעק טום ואני ישר רצתי אליו

"איפ איפו???" אמרתי במהירות מחפש אותה בעיינים,

"היתכוונתי שאלה העקבות שלה!" אמר בשילוב ידיים,

"תודה על האינפורמציה טום!" צעקה אוליביה והמשיכה ללכת אחרי העקבות שאט-אט נהייו יותר ויותר חלשים,

"יופי העקבות נעלמו!" צעקתי בעצבים בכול הכוח ואז נהייה שקט...

~אצל אירה~
"סרי (שם קיצור לסרגיי=צבע אפור ברוסית) עזוב אותי כוסעמוק, אנילא יכולה ללכת!!!!, לאן אתה לוקח אותי?!, עזוב כבר!!!!" צעקתי בזמן שהוא מוציא אותי מהפארק,

"למה לך ליצעוק?? כולכך יפה וכולכך קולנית? סתמי כבר!!" אמר בקול מתוק וצעק את החלק האחרון, הוא עצר והרים אותי על הכתף שלו והמשיך ללכת ואני כול הזמן הזה צועקת ומרביצה לו בגב.

"אולי תפסיקי עם זה?, או שתלכי לבד!" צעק עלי ואני לאט מתחילה להוריד דמעות, הגשם שירד היתמזג עם הדמעות והשבילים השחורים לאט לאט נהפכו להיות שבילים אפורים, לא היה לי כבר טעם לריב איתו כי הוא נפח שרירים בחצי שנה האחרונה, ככה ראיתי דרך החולצה הרטובה שהייתה על גופו שפעם היה דק אבל עם צורה מסויימת.

היגענו לאיזה בית פרטי בן קומותיים נטוש, עברתי לידו כמה פעמים, הוא נירא באמת מפחיד אבל לא חשבתי שמישו ירצה לגור בו....

"לאן אתה לוקח אותי?" שאלתי ברוגע, אני יודעת שהוא אוהב אותי וביגלל זה הוא לא יפגע בי,

"לדירה החדשה שלי בגרמניה" אמר פותח את הדלת, הדלת שניפתחה השמיע צליל חריקה כזה כמו בסרטים, הוא הדליק את האורות והוריד אותי, לפניי היתגלה חדר, סלון, מבולגן מעט עם קירות בצבע ירקרק סלט עדין עם רהיטים מכוסים בבדים לבנים, סרגיי נעל את הדלת וניכנס למטבח,

"כמה זמן אתה גר פע?" שאלתי הולכת טיפה ומיסתקלת סביבי,

"רק 3 ימים, היה מאוד קשה לימצוא אותך יפה שלי... את יודעת שהיתגעגעתי אליך?? בואי תני לי נשיקה....." אמר בקול שיכור ומיתקרב אלי,

"אני לא רוצה, וחוצמזה אני לא יכולה" אמרתי בקול מבוהל מעט מיתרחקת ממנו, והוא מיתקרב אלי יותר ויותר

"מז"א לא יכולה?" אמר עוצר לרגע,

"אני סוג של תפוסה" אמרתי במן חיוך מאוהב אך עם מבט עצוב בו זמנית,

"מה זה תפוסה? את עם הביל קאוליץ הגיי הזה?? חשבתי שאת אוהבת אותי!! חשבתי שהיה בייניינו משו מיוחד!!!" התחיל ליצעוק את זה בקול כועס ומעוצבן,

"היה משו והיה לי רגש מאוד קטן אבל מה שהיה היה ויהיה יותר!"אמרתי נילחצת ומיתרחקת ממנו יותר ויותר....

"מהזה?" אמר תופס אותי בידיים

"עזוב אתה מכאיב לי" צעקתי מנסה להישתחרר.

"סתמי!!" צעק והעיף לי סטירה חזקה ואני נפלתי על הרצפה

היסתקלתי עליו בעיינים מלאות דמעות, הרגשתי איך הלחי שלי כואב, חמה מכול הדם שזרם לשם במהירות, הורדתי לרגע את היד וראיתי דם, הוא פגע לי גם בשפתיים ומשם ירד לי דם, זה כולכך כאב עד שלא יכולתי להחזיק יותר את הדמעות הן פשוט פרצו החוצה ללא כוך שליטה וללא כולמודעות לכך צעקתי עליו הוצאתי את כול מה שהרגשתי,

"אני שונאת אותך! אתה חתיכת נמיאק, בן זונה, אמן שידרוס אותך אוטובוס, חכה חכה כשביל ימצא אותי הוא יקרע לך את הצורה אתה בן זונה!" צעקתי הוא רק היסתקל עלי במט כועס, מבט כזה בחיים לא ראיתי לא משנה כמה זמן אני מכירה אותו וכמה זמן ביליתי איתו הוא אפעם לא היה כולכך רע אלי או ביכלל,

"סתמי כבררררררר!!!!!!!!!!!!!!!" צעק ובעט בי......

את ההמשך תדעו בפרק הבא.....

ספויילרים לVIP והעלילה לVIPVIP

תודו שאתם מתים לדעת מה יקרה הלאה?????

20 תגובות ^^