סופסוף היגענו לפרק האחרון....
אני באמת שמחה שאתם אוהבים את הסיפור שלי אבל הוא הגיע לסופו,
ולפי בחירות הקוראים סוף הסיפור יהיה...
מפתיע,סוג של שמח, סוג של עצוב, מוזר? לא היה לי איך לשלב את זה...
וזהו!
(ותיקנו לי תמחשב הגדול סוף סוף אז מי שרוצה לדעת איך נירא הדבר הזה שאני כותבת שם 'פרק **' יכול לרדת למטה לפרקים ישנים יותר....)
אז עכשיו ללא כול עיקובים נוספים קבלו במחיות רגליים את פרק 15 הגדול!
פרק *15* *הפרק האחרון*
מהפרק הקודם:
"אני לא ידעתי מה אני עושה, אני נישבא לך רק יצאתי ליקנות סיגריות ו.." התחיל לספר לי בל עצרתי אותו באמצע,
"אני לא רוצה לדעת אפילו" היסתובבתי אליו וצעקתי עליו, כשהוא ראה את המבט העצוב שהיה בעיניים הוא קפא
"נו מה קפאתה אתה לא הולך לחזור לזונזונת ש'ך או מה?" שאלתי באדישות עדייין בכוה, האו היתקרב אלי וחיבק אותי....
פרק 15
ישבנו מחובקים ככה בערך חצי שעה, הייתי ממש עצובה, באמת אהבתי אותו אז לא רציתי שהוא יעזוב אותי, פיתאום התחיל לרדת גשם, גשם חזק, הגשם האחרון של החורף, לא היה אכפת לנו, אנחנו רק ישבנו מחובקים בזמן שחלק מהטיפות מרטיבות לנו את הבגדים והחלק האחר מיתנפץ על הברזל של מיגדל אייפל,
~בנתיים בסוויטה,~
"מה זה היה?" שאל גיאורג את עצמו,
"הייי איפו ביל????" יצא הפקאצה הזונזונת מהחדר של ביל ושלי אחרי ששמעה שיצאנו,
"מי את לעזאזל?" שאלל גיאורג
"אני?? אני החברה החדשה של בילי שלי" אמרה בקול מיתנשא, לבושה בבוקסר של ביל וגופייה קצרצרה
"כן ואני נשיא גרמניה ואישתי היא אנג'לינה ג'ולי" אמר בציניות, היא הביטה בו כאילו הוא המטרה הבאה שלה, גיאורג היסתקל עליה מוזר והלך.
~בנתיים אצלינו~
היתרוממתי לאט לאט מהידיים של ביל, הוא היסתקל עלי במבט העצוב שלו שתמיד גרם לי להרגיש שאני נמסה, זה תמיד פעל עלי, אבל לא הפעם, קמתי מהמעקה ויתחלתי לרדת וכמובן שביל התחיל לעקוב אחרי שוב,
"מה?, למה אתה עוקב אחרי?, לא גרמתה לי מספיק סבל?" שאלתי כשהדמעות שלי מיתמזגות עם הגשם ויוצרות שבילים שחורים על הלחיים
"תביני אני אוהב אותך, אני לא רוצה ליפגוע בך וגם לא רציתי," אמר כשהגשם עושה גם לו שבילים שחורים-אפורים על הלחיים,
"מיצטערת אבל כבר פגעתה בי, פעם אחת יותר מידי" אמרתי מיסתקלת לכול מקום אחר רק לא לעיינים שלו,
"אני מיצטער, אני באמת מיצטער, אני אוהב אותך, את היחידה שאני אוהב, כבר בפעם הראשונה שראיתי אותך ניהייו לי פרפרים בבטן, אפילו שהיינו ממש קטנים בגיל 7, כבר היו לי פרפרים בבטן מימך, תביני אני באמת אוהב אותך" אמר והתחיל ליבכות כאילו זאת הפעם האחרונה שהוא רואה אותי,
"אני מיצטערת," אמרתי והתחלתי ליבכות חזק יותר, התחלתי לרוץ, כאילו שאני רצה מימנו, רצתי בכול הכוח בגשם השוטף שהוריד לי כבר את כול האיפור, ביל התחיל לרוץ אחרי, אבל ביציאה ממיגדל איפל, היתנפלו עליו מערוצות ולא נתנו לו לעבור,
בזמן שהן עיקבו אותו, רצתי בכול הכוח חזרה למלון, חזרתי לסוויטה,
"איפו היית? רגע, איפו ביל?" שאל גיאורג ברגע שניכנסתי
"הייתי בחוץ באייפל, וביל עדיין תקועה עם המעריצות, אולי הוא ימצא שם עוד אחת לידפוק!" צעקתי על הגיאורג שלא היה ביכלל קשור לסיפור, פיתאום הזונזונת המחומצנת יוצאת מהחדר שלנו,
"את!" צווחתי עליה
"אני, כן מה את רוצה?" שאלה בסנוביות הטיבעית שלה
"את חתיכת בת ז*** יא ש***** אני אז*** לך ת'צורה חתיכת... אההההה" התחלתי לקלל אותה, וליצעוק עליה, פתאום אני קולטת את עצמי רצה לכיוונה וקופצת עליה, היפלתי אותה על הריצפה והיתחלתי לימשוך לה בשער, לתת לה שריטות בכול הגוף ולעשות לה סימנים כחולים, תאמת ידעתי לריב טוב מכות, ידעתי גם איגרוף אבל בחיים שלי לא הישתמשתי בזה,
"וואווו וואווו וואאווו, שרי תפסיקי" אמר לי גיאורג והוריד אותי ממנה "איך זה שאת תמיד רבה מכות"אמר בצחוק בזמן שניסיתי להישתחרר, אבל מה זה אני בגובה 1.72 ובמישקל 58, נגדו בגובה 1.85 ובמישקל 73?
"עזוב אותי, עזוב אותי, עזוב או-תי!" צעקתי,
"לא! אין מצב, את רק תמשיכי להרביץ לה, תראי זאת לא קמה ביכלל" אמר עדיין מחזיק אותי, אחרי שהוצאתי את כול כוחי על להישתחרר מימנו ללא הצלחה קרסתי על הריצפה בוכה,
"נו מה קרה עכשיו?" שאל אותי מנסה להרים ולהושב אותי על הספה,
"כלום" אמרתי והלכתי לחדר ונינעלתי שם,
חצי שעה אחרי המהומה ביל ניכנס כולו מיתנשף בבגדים קרועים
"איפו היא?" שאל בלי להגיד היי או מה קורה לא כלום, גיאורג שנדהם מהמראה שהמעריצות עשו לביל הרא לו עם היד בחדר,
ביל התחיל ללכת לחדר שלנו וראה את הזונזונת המחומצנת (שימו לב שאני עדיין לא אומרת את שמה, מועחעחעחע.... :] ) שוכבת על הספה ללא הכרה, ביל היתקרב לדלת וניסה להיכנס אבל הדלת הייתה נעולה
"שרי? שרי מה את עושה שם? תיפתחי לי את הדלת" צעק ביל דרך הדלת, פתחתי את הדלת ויצאתי החוצה
"אני חוזרת חזרה לגרמניה." אמרתי עם דמעות בעיניים
" מה זה?" שמעתי את אמילי צועקה מהכניסה לסוויטה, פתאום אני שומעת צעדים ממש חזקים ועוד צעדים ממש גדולים, אלה היו אמילי וטום
"
WTF? תגידי לי שזה היה הדימיון הלא מפותח שלי, תגידי לי שלא אמרת שאת חוזרת לגרמניה!" טום תפס אותי בכתפים והתחיל ליצעוק עלי,
"עזוב אותי!" צעקתי והישתחררתי, התחלתי ללכת לכיוון הסלון והיתיישבתי שם על הכורסה, כולם באו בעיקבותי המומים,
"רגע רגע רגע, מי זאת היא ממש מזכירה לי מישו" אמר טום מבמט מזועזע וכולנו הבנו זאת האחת והיחידה....
"מירנדה!" כולם צעקו כולל את אמילי, היא הכירה אותה טוב בפעם האחרונה שהיינו באיטליה....
"מה היא פאקינג עושה פע?!" צעק טום משפשף את ידיו זו בזו
"היא הייתה עם ביל" אמרתי באדישות, מיסתקלת על מירנדה כאילו אני הולכת להרוג אותה.
"איך היא יצא ביכלל ממוסד המסוממים, יש שם את השמירה הכי טובה!" צעק ביל,
"תגיד איך לא זהיתה אותה, הריי הייתה איתה במיטה?!" צעקתי עליו מנסה בכול כוחי להחזיק את הדמעות,
"אני לא הייתי איתה במיטה, רק יצאתי ליקנות סיגריות והיא ביקשה חתימה אחרי זה אני אפילו לא זוכר מה קרה" אמר ביל בקול עצוב,
"בטח בטח" אמרתי עדיין באותו קול אדיש,
"אוקיי אכפת לכם לריב על זה יותר מאוחר?! אנחנו צריכים לחשוב מה לעשות איתה, ולמה היא לא זזה?" אמר טום בקול מבוהל,
"היא מעולפת כי מישי פע היתנפלה עליה במכות" אמר גיאורג וכולם היסתקלו עלי
"אה לא עדיף שהיא בימקום לשבת פע תרוץ לחנוק אותי כן?!" שאלתי בקול גבוה יחסית,
"לא משנה, בואו נחשוב מה נעשה איתה," אמרה אמילי,
"אנחנו צריכים להיתקשר למישטרה" אמר טום
"כן ומה נגיד להם, היא שכבה עם החבר שלי והיתנפלתי עליה במכות ועכשיו היא מעולפת ביגללי?" אמרתי הפעם בקול עצוב
"טוב, אז ככה, אנחנו מחכים עד שהיא תיתעורר ואז ניתקשר למוסד גמילה מסמים או משו" אמרה אמיליה,
"טוב, אני הולכת לישון" אמרתי, כבר היה מאוחר, היה בערך 12 בלילה
לכתי לחדר, ראיתי את המזוודה שלי עדיין שם, כולה ארוזה ומוכנה למחר, החלטתי להוציא משם בגדים לטיסה מחר,
הלכתי לאמבטיה, מילאתי אותה במיים והרבה סבון, ניכנסתי וישבתי שם כחצי שעה, כשיצאתי עטופה במגבת הלכתי לחדר של טום ולקחתי לו חולצה לבנה ענקית, הוא היה רגיל לזה שנעלמות לו חולצות ביגללי :]
ראיתי שאין אפחד בחדר אז ניצלתי את ההיזדמנות והיתלבשתי שם כשיצאתי וניכנסתי לסלון ושם ישב טום, והשאר היו בבריכה, הם הלכו לשחיה לילית,
"היי שרי, בואי אנחנו חייבים לדבר" קרא לי טום משתיק את ה
T.V, היתיישבתי לידו והוא היסתובב אלי ואמר:
"תקשיבי, ביל באמת אוהב אותך ואני חושבת ש..." התחיל להגיד ואני עצרתי אותו בעמצא,
"דיי טום, אני עוזבת מחר וזהו, כבר קניתי כרטיס טיסה...." אמרתי והיסתקלתי לו בעיינים כי ידעתי שהוא בחיים לא יעשה לי את "ההיפנוט" כמו שביל עושה לי,
פתאום משומקום ניכנס ביל, גורר את הרגליים פנימה, מיסתקל על הריצפה, אפילו לא טורח להרים את מבטו,
"היי" אמר טום
"מממממממממ..." עשה ביל והמשיך ליגרור את רגליו לחדר שלנו,
"את לא יכולה לעזוב אותו, תראי איך הוא נירא, הוא שבור לגמרי" אמר לי טום ומרא לי עם היד את ביל,
היסתקלתי על הריצפה דקות ארוכות, חשבתי על כול הזמנים הטובים שהייו לנו, אבל היחלטתי בכול זאת לחזור.
*~* כעבור 5 שנים *~*
כבר עברו 5 שנים מאז שעזבתי את ביל, עם הזמן סלחתי לו וחזרנו להיות ידידים והוא כמובן היתגבר עליי, אחרי שנה וחצי.
הוא מצא חברה כמובן אחרי כמה זמן. ביניינו היא באמת ממש דומה לי אבל העיקר שהם חיים עכשיו בייחד, טום עדיין הידיד הכי טוב שלי בעולם, וטוקיו הוטל עדיין הלהקה הכי מצלחיה בעולם, מירנדה נישארה במוסד, למורת שהעבירו אותה ממסוד גמילה מסמים למוסד לחולי נפש היא עדיין צווחת שהיא תהרוג אותי יום אחד, אני עם אמא שלי מעז לא דיברתי וככה גם עם אח שלי, לא שזה באמת היה משנה לי כי אתם יודעים מה? מצאתי סופסוף את אהבת האמת שלי, זה הדבר הכי טוב שקרה לי מאז ביל, ואתם יודעים מה עוד? היום אנחנו מיתחתנים!
"שרי את מוכנה??" שאלה אותי התופרת שתיקנה לי את השימלה,
"כן אני עוד שניה יוצאת," החזרתי לה,
"שרי יש לך שני אורחים, טום וביל להכניס אותם??" שאלה שוב, לא הספקתי לענות וישר קפצתי מחדר ההלבשה לעברם והיתנפלתי עליהם בחיבוק,
"יאו חבר'ה כמה זמן כבר לא ראיתי אתכם! היתגעגעתי!!!!!" אמרתי בין הראשים שלהם והם החזירו לי חיבוק
"איזו יפה את" אמר לי ביל
"כע.." היסכים איתו טום,
"אמא, אמא, אמא" צעקה מאשה .
אה נכון שחכתי להזכיר לכם, כשחזרת לגרמניה גיליתי שאני באמת בהריון, מביל, אז דיברנו כמה פעמים והחלטנו להשאיר אותו או יותר נכון אותה, קראנו לה מאשה היא כבר בת 4.
"מאשה איזו יפה את..." אמר ביל וחיבק אותה,
"אבאאאאאא" צעקה ולא ירדה מימנו,
"חח אוקיי אבא צריך לינשום" אמר ביל בזמן שזאת תלויה לו על הצוואר
"מאשה לכי לשחק עם דוד טומי" אמרתי וטום לקח אותה,
"את יודעת מה? אני באמת שמח בישבילך, את יודעת על הילדה המקסימה ועם החתונה שתהיה שלך עוד כמה דקות" אמר וחיבק אותי ואני החזרתי לו חיבוק, אני לא היתגעגעתי עליו יותר מידי, אבל היתגעגעתי עליו בכול זאת,
"מה אתה אומר על השימלה שלי????" אמרתי ועשיתי סיבוב במקום ושימלת הכלה היתעופפה לה,
"את ניראת מהממת, אני בטוח שתהיי שמחה איתה" אמר וחייך
למען האמת אני לא חושבת שהוא היתגבר עליי עד הסוף אבל הוא נירא כאילו הוא באמת אוהב את החברה החדשה שלו,
"שרי קדימה את צריכה לצאת." אמרה לי האישה
"אני כבר באה" אמרי לה, חיבקתי את ביל ויצאתי,
הלכתי על השטיח היפייפה וליד הכומר היא כבר חיכתה לי, אישתי לעתיד (אולי בעוד כמה דקות)
"היתכנסנו כאן היום כידי לאחד זוג אוהבים כלומר אוהבות, אוהבות כן,
אמילי קרידון האם את מוכנה לקחת את שרי לייץ לאישתך בבריאות ובחולי, בקור ובחום, באושר ובעוני עד שהמוות יפריד ביינכן?" אמר הכומר
"אכן..." אמרה אמיליה בקול עדין ומתוק שתמיד המיס כולכך הרבה לבבות וגם לבבות של בנים,
"ואת שרי לייץ מוכנה לקחת את אמיליה קירדון לבעלך כלומר לאישתך, לאישתך בבריאות ובחולי, בקור ובחום, באושר ובעוני עד שהמוות יפריד ביינכן?" אמר הכומר ועשה לעצמו כמה בושות
"אכן..." אמרתי וראיתי איך לביל יורדת דימעה ללא שליטה,
"אני מכריז עליכן כעל בעל ואישה כלומר אישה ואישה, אישה ואישה כן?" אמר ממשיך לעשות לעצמו בושות
"את רשאית לנשק את הכלה" אומר
ואני ואמילי היתנשקנו, כול מי שהיה בעולם החתונוה זרק לנו אורז וצעק מזל טוב...
זהו זה....
סכ"ה יצא פרק דיי ארוך..
קיצר ניגמר הסיפור.....
בקרוב יתחיל סיפור חדש...
סלמאת!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
