קודמכול הודעה!
המחשב הגדול מתוקן, בערך....אז אני אוכל לעלות פרק כול יום אבל רק בסיפור החדש,
וברגע שאעבוד על הגדול אני אודיע לכם ליראות את התמונות שעשית (לא משו מיוחד מי שלא רוצה לא חייב).
ולבקת הקוראים פרק באמת מעניין, קצת קצר אבל מעניין, ועם מתח בסוף
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
עריכת קישוט:
מהפרק הקודם...
היתיישבנו על אחד הספסלים ואמילי התחילה לספר לי כול מה שיא מרגישה, אני לא ידעתי שהיא לסבית כי היא אפעם לא סיפר לי,
"..וטומי כול הזמן משגע אותי..." אמרה אמיליה והיסתקלה על הנעליים שלה,
"את יודעת שהוא בחיים לא היה כזה מציקן, אני נכירה אותו כבר הרבה זמן, והוא מציק ככה רק כשהוא אוהב מישהי, אוהב אותה באמת..."
פרק 14...
"באמת?!" כמעט צעקה, אמיליה
"WTF? את רצינית?? אני לא מאמינה, עד שאחד שווה מתחיל איתי אני מחליטה שאני לסבית?!" ניכנסה להלם,
"תאמיני לי אני מכירה אותו כבר יותר מ-7 שנים, הוא הBFF (החבר הכי טוב) שלי, אנחנו יודעים, כמעט הכול אחד על השני" אמרתי מהנהנת מלה מטה,
"ואת מאמינה בזה שטומי באמת אוהב אותי?" שאלה מתחילה לאט לאט להסמיק,
"אהא.." אמרתי עדיין מהנהנת מלה מטה,
"אוקי אוקי, מחליפים נושא, אני מרגישה מוזר לדבר על זה.." אמרה והיתחילה להיסתקל סביב בודק עם יש אנשים בפארק,
"נו.." אמרה רומזת על משו.
"מה נו??" שאלתי לא מבינה,
"מה קורה איתך ועם בילי??" אמרה מחוייכת,
"בילי הוו (מי באנגלית)?" שאלתי לא קולטת,
"נו בילי קאוליץ, החבר ש'לך, ה-בוי-פרנד?!" אמרה כאילו זה מובן מאליו,
"אההה...."אמרתי ושתקתי, אמילי התחילה לחשוד בי....
"סווו?? מה שתקת?" שאלה והתחילה לתחקר אותי "נו מה כבר היספקתם לעשות??, היתתנשקתם?, שכבתם?,את בהריון?" הציפה אותי בשאלות,
"הא??" שאלתי לא מבינה מאיפו כול השאלות האלה צצו...
"נוו תעני לי כבר זה מותח..." היתנפלה עלי
"את יכולה לעשות את זה שאלה אחת אחת כי אני לא עוקבת אחריך.." אמרתי,
"אוקי, קודמכול, כבר היצתרפתתם?" שאלה ועייניה תחילו לינצנץ,
"כן..." אמרתי בלי לפרט,
"נו ספרי כבר, מה את משאירה אותי במטח..." אמרה לי קצת מעוצבנת,
"טוב בסדר, זה היה ליפני בערך 7-8 חודשים, באיזה פארק אחד, וזה היה מאוד רומנטי כי היה סתיו והיתה שלחת, זה היה ממש יפה..."אמרתי עושה מבט של חולמת,
"חח ואווי זה נישמע ממש רומנטי.." אמרה וניסתה לדמיין את זה,
"ושכבתם כבר???" שאלה וחזר הניצוץ לעייניה,
אמממננ... כן..." אמרתי ועשיתי פרץוף מבויש טיפה
"נו תספרי לי כבר, מה את שומרת הכול לעצמך!" ספק צעקה ספק אמרה,
"טוב טוב, זה היה מה זה כיף, הוא היה הכי עדין שיכול להיות, אני ממש ל מאמינה עדיין שעשיתי את זה איתו...." אמרתי והתחלתי להסמיק ממש חזק,
"ואווו, את מסמיקה, ואת לא ורודה את אדומה יותר מעגבנייה..." אמרה לי השתינו התחלנו לצחקק...
"חח תפסיקי," אמרתי לה ונתתי לה דחויפה קטנה,
אחרי זה דיברו על עעוד דברים כמו על נעליים ועל בנים כמו כול בת ואבל היה דבר אחד שלא יצא לי מהראש, חא משנה כמה שניסיתי להיתעלם מימנו הוא לא יצא מהראש...
בסבביות 8 חזרנו חזרה למלון, אמילי לא ממש רצתה לחזור כי היא לא רצתה שטום יציק לה שוב, אבל היה חשוך וקר אז חזרנו בול זאת,
"היי איפו הייתן אתן?" שאל גוסטב כניכנסנו,
"ישבנו בפארק" אמרה אמילי ואני הלכתי לחדר שלי ושל ביל, כשיכנסתי לחדר ראיתי את השוק של החיים שלי, רק כשהיתחלתי לחשוב שהחיים שלי מישתפרים הם החליתוו שוב להפיל אותי על הפרצוף,
כשראיתי את זה לא רציתי להגיב, לא יכולתי להגיב, לא אמרתי מילה, פשוט ניכסתי והיתחלתי לידחוף בגדים חזרה למיזוודה, העיינים שלי ראו רק מטושטוש ביגלל הדמעות, הייתי כולכך עצובה עד ששום דבר לא יכול כבר לשמח אותי,
'אני לא מאמינה איך הוא היה יכול לעשות לי את זה?!, אני פאקינג אהבתי אותו!' חשבתי לעצמי בזמן שחפתי תמונה שלי ושל ביל ביחד למיזוודה, לרגע עצרתי והיסתקלתי על התמונה, היינו כולכך מאושרים בייחד, כולכך היה לנו טוב, למה הוא היה חייב ליבגוד בי ככה?, ישבתי שם בשקט כידי לא להעיר אותו ואת הזונזונת שישנה איתו ערומה,פיתאום קמתי וזרתי את התמונה עלי, הזכוכית של המיסגרת נישברה וחלקי עפו עליהם, דחפתי כמה דברים אחרונים והם היתעוררו מהזכוכית שעפה עליהם,
"מה? מה קורה פע?" שאל ביל בעוד הוא מחבק אותה, היא הייתה ערומה לגמרי ומחוסה בשמיכה שלו, ביל שם לב שאני מיסתקלת עליו בזילזול והיסתקל ליראות מי שוכבת לידו, היא לא היתעוררה כי הזכוכית לא ניכנסה לה לעור, לאומת זאת לביל הייתה חתיכת זכוכית ביד,
"מה? מה את עושה? שרי חכי לאן את הולכת? אני אפילו לא יודע מי זאת!" עק ביל ללא הצלחה לימשוך את צומת ליבי,,
סופסוף בפעם הראשונה בחיי ידעתי מ זה לב שבור, אמא לי שונאת אותי, אח שלי מתעב אותי (מתעב זה יותר גרוע משונא), חבר שלי בוגד בי על איזו זונזונת מחומצנת והחברה הכי טובה שלי מיתגלה כלסבית ולא מגלה לי את זה, הפעם לא יכולי להיתאפק, יצאתי בריצה מהחדר לסלון, היסתקלתי סביב והירגשתי שאני עושה טעות,ביל ניסה לרוץ אחרי אבל ניזכר שהוא ערום אז הוא היתעקב כי הוא היתלבש, אני בנתיים רואה את גיאורג יוצא מהחדר שלו, הוא ראה אותי בוכה, ראיתי את ביל יוצא מהחדר מיתקרב אלי, אני זרקתי אתה המזוודה שלי על הריצפה ויצאתי מהסוויטה, רצתי למטה במדרגות ויצאתי מהמלון וביל רץ בעיקבותי, רצתי בכול המהירות שלי רק כידי לאבד אותו, אבל לא ידעתי לאן אני רצה כי הינו בפריז, זאת הייתה הפעם השניה שאני מבקרת פע ביכלל, אבל ביל כבר היה פע 4 פעמים, הוא היה פעמיים בילעדיי כי הייתי חולה.
רצתי בכול כוחי לעבר המיגדל הגדול, מיגדל אייפל, ביל לא הפסיק לרוץ אחרי, מידי פעם היסתובבתי ליראות עם הוא עדיין בעיקבותי, ראיתי איך הוא כבר ניחנק כי רץ ממש הרבה, אבל הוא לא וויתר, הוא המשיך לרוץ, הוא ידע שעם הוא יעצור הוא יעבד אותי גם כידידה, אחרי כמה דקות של ריצה רצופה היגעתי למיגדלי אייפל, היתחלתי לעלות וביל עדיי לא וויתר, עליתי לקומה הכי אחרונה, לאט לאט ניגשתי למעקה הברזל שהיה שם והיתישבתי בתוחו (הרגליים כלפי חוץ והגוף ביפנים,בתוך המיגדל) , כשביל ניכנס הוא ראה אותי, הוא חשב שאני הולכת להיתעבד, אבל אניישבתי בשקת יעשיתי 'גשם' לאנשים שעוברים למטה (יעני בכיתי), הוא ניגש אלי לאט לאט כי לא להפחיד אותי וליגרום לי ליקפוץ בטעות, הוא היתיישב לידי והיסתקלי עלי, ואני אפילו לא הרמתי את מבטי עליו להפך, רק סובבתי את הראש לצד השני, הייתי כולכך עצובה ופגועה,
"למה?" שאלתי בקול צרוד וחנוק מדמעות,
"אני לא ידעתי מה אני עושה, אני נישבא לך רק יצאתי ליקנות סיגריות ו.." התחיל לספר לי בל עצרתי אותו באמצע,
"אני לא רוצה לדעת אפילו" היסתובבתי אליו וצעקתי עליו, כשהוא ראה את המבט העצוב שהיה בעיניים הוא קפא
"נו מה קפאתה אתה לא הולך לחזור לזונזונת ש'ך או מה?" שאלתי באדישות עדייין בכוה, האו היתקרב אלי וחיבק אותי....
המשך יבוא..
ספויירלים:
"אני חוזרת חזרה לגרמניה"
"את לא יכולה לעזוב אותו, תראי איך הוא נירא, הוא שבור לגמרי"
"את ניראת מהממת, אני בטוח שתהיי שמחה איתה"
20 כרגיל ^^
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
