התוצאה

אז ככה...

כנירא שהפרק יצא מעניין למרות שניסית לעשות אותו משעמם ובסוף מותח...

אז בכול מיקרה....

כול הכבוד סופסוף יש 15 תגובות... וחוץ מהאחרונה שלא נירא לי אהבה ת'סיפור אני מרוצה מאוד...

אז כמו שהיבטחתי אחרי נאום משעמם יש לכם את הזכות לקבל  פרק6

מהפרק הקודם....

שרי:" מממממממקקקקקקקקקסססססססססס, בוא לפעעעעע!!!" צעקתי עד שלא היה איש בגרמניה כולה שלא שמע אותי,

מקס:" מה?" אמר כאילו לא קרה כלום,

שרי:" בוא לפע, אני מה אמרתי לך לעשות?,  אמרתי לך להחזיר את כול מה שתלוי פע לארון שלי"  צעקתי עליו ונתתי לו סטירה....

כנירא הסטירה שנתתי למקס היתה סטירה מצלצלת, היא היתה כולכל מצלצלת עד שאמא שהייתה במיטבח, עם המיים והטיגון שעושה רעש, שמע את הסטירה,

אמא: "מה קורה פע? מה זה היה? מה עשית לו עכשיו?" ניכנסה אמא בפאניקה לחדר ורואה את מקס יושב לו בפינה בשקט עם לחי אדומה יותר מעגבנייה (דמיינו לעצמכם עד כמה חזק היא נתנה לו...)  ופנתה אלי במבט הכועס מאוד שלה...

שרי: "אמרתי לו להחזיר את הבגדים הלבנים שלי לחדר, לארון ושיהיה מסודר אבל הוא לא הקשיב לי ואני נתתי לו מספיק זמן כשהייתי במיקלחת, אבל הוא כרגיל לא מקשיב לי ומעצבן אותי!" אמרתי בשיא בעצבים, אני ממש כעסתי על מקס עד שממש רציתי להעיף אותו מהחלון, למרות שליפול מקומה 2 לא יעשה לו הרבה נזק...

אמא: "את היית יכולה להגיד לי ולא ישר להרביץ לו" צעקה עלי אמא וכרגיל מגנה עליו ועל השטויות שהוא עושה,

שרי: "אמא! את קולטת מה את אומרת?! הוא לקח לי את התחתונים (ואת החוטיני) והחזיות שלי ותלה על הקירות של החדר שלו ואת אומרת לי לא לעשות כלום עם זה?!, ואני בטוחה שעד עכשיו הוא הביא לפע מספיק חברים שראות את מידת החזה שלי!!" צעקתי את זה, ממש צעקתי עד שעוד כמה צעקות כאלה והיה הולך לי הקול..

אמא: "לא אכפת לי מה הוא עשה זאת לא סיבה מספיק טובה להרביץ לאחיך הקטן, הוא רק בן 12, הוא בטוח לא היתכוון לעשות לך רע!" צעקה עלי אמא שלי בחזרה,

שרי: "בן 12, את מבינה שהוא כבר גדול? אני רואה אותו ברחוב יושב עם בנות וממזמז להן תצורה ואת אומרת שהוא עדיין קטן?!" צעקתי שוב עד שכימעט יצא לי הקול,

אמא: "מקס? זה נכון??" שאלה אמא בשיא התמימות...

מקס: "לא זאת היתה רק בחורה אחת והיא חברה שלי.." אמר מקס בעיניי העגל שלו,

אמא: "רואה?" אמרה כאילו שהוא אומר את האמת...

שרי: "נו באמת זאת הייתה מיה, אנג'י, דריה, אנבל, קסניה, קייטי ובריטני והבלונדה הזאת שעברה לשכונה ליפני שבוע ועוד מלא בנות ואתה אומר שזאת הייתה רק בחורה אחת?!" אמרתי והפעם לא צעקתי...

מקס: "לא זאת הייתה בחורה אחת ואיך את יודעת מה את עוקבת אחרי?" אמר מקס ושוב מיתגרה בי ולא חושב על מה שאני הולכת לעשות לו בקורב...

שרי: "אתה חתיכת **** ***** *** **** **** ***** **** **** (מילים אלה צונזרו כי הן קללות דאא!.) איך אתה לא קולטת שאני רואה אותך בכיכר איתן אפילו תפסתי אותך באחת כניסות הביניינים שדיי רחוקים מפע!" צעקתי עד שיצא לי הקול סופית..

אמא: " שרי! תישמרי על הפה שלך!" צעקה עלי אמא

שרי: " למה לי? הוא מספיק גדול לצרפת ולמזמז בנות ועדיין קטן לישמוע קללות?" ניסיתי ליצעוק אבל יצאו לי רק לחישות שבקושי שמעו

מקס: "למה מה את עושה עוקבת אחרי ולמה את לוחשת לא רוצה שהשכנים ישמעו אותך? הם כבר שמעו ואני בטוח שגם אהר"ב שמעו אותך טוב מאוד!" צעק לי מקס...

זהו.., הירגשתי את זה.. הירגשתי סופסוף איך העולם מיתמוטת וקיבלתי החלטה... בחרתי מהחדר ניכנסת לחדר שלי מוציאה מזוודה גדולה ודוחפת לשם בגדים,כול מה שמצאתי ולקחתי גם חלק מהלבנים שהיו תלוים החדר של מקס שעדיין לא הוריד אותם,

אמא: "מה את עושה?" אמרת אמא בשקט שעיצבן אותי...

שרי: "אני הולכת לעבור לגור במקום אחר! אולי אפילו ברחוב!!" צעקתי ושוב יצאו לי רק לחישות שהפעם ממש הכאיבו לי בגרון...

אמא: "את לא הולכת לשום מקום עם הבגדים האלה כי אני קניתי לך אותם אז הם שייכים לי!" אמרת אמא שלי מנסה לעצור אותי...

שרי: "אוקיי, יודעת מה, אני לא צריכה את החולצות המפואות והחציאות שבקושי רואים את הבירכיים שלי תמחתן! " זרקתי את כול מה שהיה במזוודה על הריצפה והוצאתי מזוודה קטנה הרבה יותר... דחפתי לשם כמה חולצות ארוכות וגופיות שקניתי מהכסף שלי וכמה לבנים גם, היכנסתי נעלי ספורט וגם זוג אחד של נעלי עקב, לבשתי על עצמי סקיני קרוע ומשופשף וג'קט, כי המעיל היה "שייך" לאמא שלי, ונעלתי נעלי אולסטאר שקניתי ליפני חודש, חתפתי את המזוודה ויצאתי מהבית וטרקתי את הדלת כולכך חזק עד ששמעתי איך נישבר משו בבית..

התחלתי לרוץ, רצתי כמו שבחיים שלי לא רצתי ופתאום ניתלתי בגיאורג שכנירא היה בדרך לבית שלי משום מה הוא תפס לי את המזוודה ולא נתן לי ללכת...

גיאורג: "מה קרה למה את בוכה ולאן את רצה עם המזוודה הזאת?" התקיף אותי גיאורג עם שאלות

שרי: "אני הולכת לגור הרחוב או לא יודעת איפו אולי אצל טומביל אם הם ביכלל ירצו אותי שם.." אמרתי בלחישות קטנות ביגלל שנהייתי צרודה מכול הצעקות בבית..

גיאורג: "טוב בואי אני אלווה אותך לבית של טומביל" אמר גיאורג והיתחלנו ללכת... בהמשך הדרך שאל אותי גיאורג

גיוארג: "מה קרה שאת עוזבת את הבית?" שאל אותי והיסתקל עלי

שרי: "אני לא רוצה לדבר על זה עכשיו.." אמרתי ממשיכה ללכת ומיסתקלת על הריצפה...

כשהיגענו לבית של טומביל טום פתח את הדלת

טום: "מה קרה? שרי לא אמר שאת הולכת לישון בבית?" שאל בקול מודאג מאוד ופניו היו דואגות, באמת הירגשתי כאן תמיד רצויה ותמיד נאהבת לא כמו בבית, אח שמעצבן אותי ואמא שתמיד מגינה עליו, ואבא שביכלל לא קיים בישבילי, בחיים שלי ראיתי אותו יותר רק עד גיל 6 וחצי וגם אז זה קרה כש אח שלי נולד, הוא לקח את המזוודה שלי והושיב אותי על הספה וקרא לביל, ביל ניכנס היתיישב לידי וחיבק אותי, היה לי ממש קר ביגלל שבחוץ עכשיו חורף ולי היה רק ג'קט הם נתנו לי שמיחת חימום וביל המשיך לחבק אותי,

גיאורג: "אני הלכתי אילה הביתה ובדרך ראיתי אותה רצה עם המיזוודה ובוכה ממש חזק" סיפר להם גיאורג, גם הוא דאג לי, אולי ביגלל שאני חברה של ביל,

ביל: "מה קרה? למה יש איתך מזוודה את מיתכוונת לעזוב את הבית??" התקיף אותי ביל בשאלות וכול מה שאני עשיתי מהרגע שניכנסתי ישבתי עם הספה והיסתקלתי על הריצה ופתאם, פרצתי בבכי חזק, זה סופסוף קרה, היתמוטטות העצבים שישבה עלי כבר 3 שנים יצא החוצה, בכיתי במשך חצי שעה ככה, הם הבינו שעכשיו לדבר איתי אי'פשר אז השאירו אותי לכמה זמן לבד, כשנירגעתי ניכנסתי לחדר של טום ששם כולם ישבו, היתיישבתי ליד ביל והוא חיבק אותי,

ביל: "זה את רוצה לספר עכשיו מה קרה? ולמה כשיצאת לא לבשת מעיל את הרי יודעת כמה קר בגרמניה בחורף?" אמר ביל בפנים ובקול דואג מאוד,

שרי: "אני רבתי עם אמא שלי ואני לא רוצה לחזור יותר הביתה, היא גם לא נתנה לי לילבוש ולקחת דברים שהיא קנתה כי זה "הרכוש" שלה וגם המעיל "שלה" אז לקחתי כול מה שקניתי מהכסף שלי, וזה לא הרבה אז לא היה לי כולכך מה לילבוש.." אמרתי והורדתי את הראש למטה מביטה בריצפה בבושה קלה,

טום: "ולמה את לוחשת?" שאל גם בקול מודאג,

שרי: "צעקתי על אמא שלי ועל אחי והוצעתי את כול העצבים וכנירא גם את כול הקול, כואב לי הגרון אפשר מים?" אמרתי

גיאורג: "אני אלך להביא" אמר וקם

שרי: "אני יכולה להישאר אצלכם כמה ימים עד שאני אסדר לי חדר במלון?" שאלתי

טום: "לא! את יכולה להישאר איתנו כמה שאת רק רוצה, זה בסדר באמת," אמר בקול מנחם וביל הינהן לאות הסכמה, אני תמיד הרגשתי בבית של התאומים כמו בבית שלי, הרבה זמן ביליתי אצלהם בבית ולהם לא היה אכפת כי הרי אנחנו כבר 9 וחצי שנים חברים טובים,

גיאורג: "הינה" אמר והביא לי את המיים החמים, שתיתי כאילו אין יותר מיים בעולם, והוצאתי סיגריה מכיס, לטום לא היה אכפת שאני אעשן אצלו בחדר כי הוא בעצמו תמידי עישן בחדר,

ביל: "אז את רוצה שאני אמלה לך אמבטיה חמה או אכין אוכל??" אמר וקם,

שרי: "לא אני בסדר" אמרתי בלחישה, קמתי גם והלכתי לאט לחדר האורחים ששם שכבה המזוודה שלי, היתיישבתי שם על המיטה שעליה אני הולכת לישון בזמן הקרוב, הוצאתי פאלפון מהכיס והיתחלתי ליכתוב SMS (לדיסלקטים מבינכם זה סמס באנגלית!) לאמא שלי, כתבתי לה שלא תחכה לי בזמן הקרוב ושאני מצאתי מקום לישון בו ואני בסדר ושלא תיתקשר אלי בזמן הקרוב כי אני אסנן אותה בכול מיקרה, שלחתי וניתקתי את הפלא כי ידעתי שהיא בכול זאת תיתקשר, ירד הערב וגיאורג כבר הלך הביתה,

ביל: "שרי? בואי, אוכלים!!" צעק לי ביל מלמטה, ירדתי לאט כי כאבו לי הרגליים ביגלל שרצתי ממש מהר ורחוק, היתיישבתי בשולחן והרגשתי ממש בנוח עם זה שאני אצלהם, פתאום טום ניגש אלי עם הפלא שלו

טום: "אמא שלך, רוצה לדבר איתה?" שאל בפנים מיתננות,

ההמשך יבוא...

הפרק נירא קצר כי הוא בכתב קטן..

אבל בכללי הוא דיי ארוך...

מקוווה שאהבתם ואל תישכחו להגיב,

15 כרגיל ^.^

(/ \)

(*.*)

(0 0)

זהו מר.ארנב,  תעתיקו אותו ותשימו בכול מקום אפשרי וכך תעזרו לו להישטלת על האינטרנט