החלטתי לעשות פרק כי מזמן כבר לא היה...

אז...

תהנוווווווווו!!!!!!

פרק 7

מהפרק הקודם:

"אולי תירגעו שניכם?!" צעק איליי, "קירו בבקשה עזוב אותה בשקט יש לה פתיל קצר, מאוד מאוד קצר" לחש לו כידי שאני לא אשמע,

"אז זה שיש לה פתיל קצר אומר שהיא יכולה להיות זונה?!" בזמן שהוא צעק הרגשתי עקצוץ כואב בלב אבל המוח התנגד לו וגרם לי לעשות משו שיכול להיות שאתחרט עליו כול חיי, לנשק אותו….

"אני ידעתי את זה" אמר בשקט אחרי שנישקתי אותו בעדינות

"מה ידעת?" שאלתי גם כן בשקט,

"שאת זונה" אמר בקול רגיל וחזר למקומו….

הפרק:

"אני פשוט לא מאמינה..." מילמלתי לעצמי יוצאת מהחדר,

"קאסי חכי רגע!" צעק לי איליי

"מה?" שאלתי בשקט מסתובבת עליו

"אנחנו חייבים להקליט שירים את לא יכולה ככה סתם לצאת עכשיו!" צעק לי עושה תנוות עצבניות עם הידיים,

"אני...." אמרתי לרגע חושבת איך להמשיך, עם ביכלל כדאי לי להמשיך.... "אני מתפטרת" אמרתי מתקרבת עליו ומחבקת אותו, "סורי" לחשתי לו  וניכנסת לחדר לקחת את התיק שלי,

"נו ממשיכים?" שאל אותי יו בשניה שניכנסתי,

"אתם ממשיכים, אבלי אני לא" אמרתי יוצאת מהחדר בדרכי הביתה...

"מה קרה לה?" שאל שין את איליי השניה שהוא ניכנס לחדר,

"היא היתפטרה" אמר בקול עצוב מבלי להביט באפ'חד מהלהקה,

"זה הכולל באשמתך! על לא הייתה עושה לה סצנות וקורא לה זונה הייתה יכול להיות איתה עכשיו אבל היא התפטרה!" צעק עליו סטרייפי, כולם היו בשוק של הלייף,

~בבית~

ניכנסתי הביתה בשקט, יודעת שוויטני עכשיו בעבודה, ניכנסתי מפזרת הכול בדרך לחדר, מפתחות, תיק, נעליים, ז'אקט, חגורה, צמיד, מכנס וחולצה, הכול היה על הריצפה, נישארתי רק בחזייה ותחתונים, לא היה לי חשק לעשות כלום, רק רציתי ליברוח מהעולם, רציתי פשוט למות...

ניכנסתי למיטה והיתכסתי בשמכה, פתאום שמעתי דפיקות על החלון, *חחח אני מדמיינת* אמרתי לעצמי נישכבת על הצד אך הדפיקות חזרו על עצמן, קמתי מהמיטה מתקרבת לחחלון ומזיזה את הווילון הסגול-כהה ואני רוה שם.....

"ברד?!" אמרתי בקול במן צעקה, אני מאוד אהבתי מזגי אוויר חורפיים, זה תמיד נתן לי סיבה להיכנס למיטה,

"עם זה ימשיך לצלצל אני אעיף את זה מהחלון!!!!!!!עם זה ימשיך לצל.." זה היה הצילצול הוויטני הקליטה לי ככה אני יודעת שמישו מיוחד מתקשר אלי, הסתקלתי על ההיצג 'קירו אהובי' היה כתוב שם *מזמן הייתי צריכה לשנות את זה ל'קירו הזבל'* אמרתי לעצמי מצחחקת לכמה שניות ופתאום מעיפה את הפלאפון לקיר גורמת לו לעוף במהירות של 54 קמ"ש ולהדפק בקיר, הפלאפון לא נישבר אבל הפסיק לצלצל,

"אני לא מאמינה איך יכולתי להיות כולכך סתומה ולהיתאהב בחרא הזה!" צעקתי על כול הבית....

~באותו הזמן באולפן~

"אתה חייב לדבר איתה אחי" אמ לי איליי "היא התפטרה רק ביגללך" אמר יוצא מהחדר אחרי שכולם יצאו, *כשאני חושב על זה אולי באמת נהגתי לא בסדר, אבל מה? כשביקשתי סליחה היא לא סלחה לי! בעיה שלה!, אבל מצד שניה.. אני עדיין....* פתאום משו קטע את חוט המחשבה שלי, זה היה ברד שהתחיל לרדת בחוץ, ראיתי אין הוא עף במהירות מבלי לחשוב במי הוא יפגע ומה יהיה למי שהוא יפגע בו

"אני אתרשק אליה" אמרתי לעצמי מוציא את הפלא ומתחיל לחייג, פתאום הצליל נפסק היה שקט ואז באה צעקה...

"אני לא מאמינה איך יכולתי להיות כולכך סתומה ולהיתאהב בחרא הזה!" שמעתי מהפלאפון בא, לא חשבתי הפעם עליה משו רע, חשבתי על עצמי, חשבתי שאני חרא....

"קאסידי תקשיבי לי רגע" אאמרתי לה אבל בצד השני לא שמעו כלום כמה מילמולים חלשים וזהו,

"הלו? קאסידי?" חזרתי על עצמי,

"אני מקווה שהפלאפון הזויין הזה נישבר!" צעקה שוב בקע מהצד השני,

היא כמירה העיפה את הפלא והוא נידלק... כיביתי את הפלא יודעה שהיא אפילו לא יודעת ולא שומעת ש'ניסיתי' לדבר איתה,

"זהו זה אני נוסע אליה הביתה!" אמרתי קם יוצא חמכונית,

~בבית~

אני לא יודעת כמה זמן שכבתי במיטה אחרי שדפקתי את הפלא בקיר אבל אני חושב שדיי הרבה זמן...

לא היה לי כוח לצאת ובטח ובטח שלא להיתלבש, אחרי שעברתי למצב של ישיבה על מיטה נישמע דפיקה בדלת, יצאתי מהמיטה בלי רצון ופניתי לדלת, מבלי לדעת מי זה בין עם זה רוצח או מישו אחר, פתחתי את הדלת ולפני ניתגלה דמות המומה למדיי.....

חה חה חה..

מי זה היה?????

קירו?

או אולי וויטני???

או אולי ביכלל מישו אחר?

את כול זה ועוד תגלו בהמשך....

(נישמע כמו פירסומת XD )

איזה חתיך איזה גבר איזה מושי-מושלם