כן כן ביי..- "

"מי זה היה?" שאלה אותי וויטני 

"זה... זה היה קירו.." אמרתי דיי בהלם ,

"מגניב, מה הוא רצה ממך?" שאלה והיתקרבה אלי ,

"הוא רצה לתת לי טרמפ" אמרתי עדיין הבלם ,

"מגניב, אני מקווה שהיסכמת" אמרה בקול מאיים ,

"ברור" אמרתי ונתתי לה נשיקה לחי ללחי ,

"אני הולכת, ביי" אמרתי בשקט ,

"אבל את צריכה לצאת עוד 10 דקות" אמרה נועלת נעליים ,

"אני חושבת שאני אלך ברגל.." אמרתי ויצאתי, בדרך לעבודה עברו לי מלא מחשבות, 'למה הוא רוצה לתת לי טרמפ? למה דווקא לי? אני מיוחדת? למה הוא אמר שאני מזכירה לו מישי מהילדות? למה הוא בעצמו מזכיר לי מישו????" כול השאלות האלה הטריפו אותה עד שלא ניכנסתי למיבנה ,

"או קאסי, הגיע הזמן, תקשיבי הם צריכים להקליט היום שיר! אני לא יודע איזה שיר הם צריכים להקליט, באיזה אופלן הם יעשו את זה וכמה זמן הם צריכים לזה????????????" תקף אותי איליי עם כול השאלות האלה בשניה שניכנסתי ,

"תגיד אתה חיכית לי ליד הדלת?" אמרתי לוקחת ממנו את הלוח שלי ,

"לא אבל חייבים להחליט" אמר מחכה לי ,

"טוב טוב בוא נירא....." אמרתי מתחילה לדפדף בין הדפים, "חסרה לי ניירת פע, אין לי המסמכים של קירו ויו" אמרתי מסתקלת עליו מקווה שיבין אך הוא רק הסתקל עלי במבט של ילד תמים, "נו באמת, לך תביא לי את המסמכים של קירו ויו!" אמרתי לו וניכנסתי לחדר שלהם (באולפון הם נותנים חדר לכול מי שמבקר, לא כמו החדרים במלון חדר כמו בסלון עם ספות ופופים ומיני בר לרעבים ולאלכוהוליסטים למינהם.....) התיישבתי על אחת הכורסאות שמה והתחלתי לדפדף בין הדפים ולחפש שמות של השירים שהם אמורים להקליט  ,

"מה קורה?" שאל מישו שניכנס לפתא והבהיל אותי רצח