התרחקתי מכולם, מכל החברות, מכל הידידים, מכל אלה שאמרתי שאני אשאר איתם בקשר בחופש,
מהחברה הכי טובה, מאוד חברה טובה, וזה לא שאין לי כוח, או רצון, זה פשוט..
לא אכפת לי, לא אכפת לי מכלום, על הזין שלי שלא ידברו איתי, שלא יזמינו אותי ליציאות, שלא ירצו לצאת איתי לסרט,
פיתחתי אדישות מסיומת לאנשים, שכנראה תפגע בי בסופו של דבר, אולי בזמן הבצפר, או כשאני אהיה גדולה ואשאל את עצמי,
מי היה איתי במהלך 4 השנים שבהן הייתי אדישה? למי לא היה אכפת שכבר לא אכפת לי?
אז אני מקווה שיש אנשים בשכבה שלי שהשתנו אישיותית, למרות שאני לא מאמינה שזה יקרה. -> שיוכלו לקבל אותי, או לפחות שאני אוכל לקבל אותם, מספיק מהר כדי לא להיות בודדה, לא שאכפת לי, אבל בכל זאת.,
אני מקווה שיגיעו אנשים חדשים לשכבה, בנים חדשים יותר נכון, אני זקוקה למישהו שיבין ויתמוך, ולפעמים קצת יותר..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
