אמש עיינתי בקטלוג איקאה להמונים, ומרגע לרגע, ועם כל דף שהפכתי, שמחתי שאין לי רכב. או רישיון, או בנזוג עם רכב ורישיון, שאפשר לתפוס לו בשרוול ולהגיד לו שיתניע, אנחנו נוסעים לנתניה. שזה מה שהייתי עושה, אם הייה לי מישהו, או שרוול, או רכב.

איקאה באמת מוכרת לך חלומות שאפשר לקחת הביתה, וכפי שהם מרבים להדגיש שם, גם ארוזים באריזות שטוחות, יעילות וזולות! אתה מדפדף וחושב לעצמך, כן.. סלון לבן... זה בדיוק מה שרציתי כל החיים. למה לא הרשיתי את זה לעצמי קודם?! זה משתלב כל כך יפה עם הקיר בורדו שאני אשים מאחורה, עם השנדלייר, ועם הילדים הנהדרים שלי, שבחיים לא מרחו לי קטשופ על הספה.

וכשהופכים עוד דף הפנטזיה מוגשת בצורה מושלמת: גבר יושב בסלון ביתו היפייפה ומביט בחיוך על אשתו והילדים, מכינים פסטה טריה במכונת פסטה במטבח הפתוח. אין צעקות או מכות, אין בצק מרוח על כל המשטחים, כמובן שאף לא אחד מהם לובש סינר אלא רק בגדים נהדרים ונקיים: הם מכינים פסטה במטבח איקה, ארץ שלא יודעת מה זה לכלוך ושאריות בצק בשיער.

ואם אני נשמעת לכם צינית זה רק בגלל הלב הערל שלכם, שכבר רגיל לציניות כמו לרגל ימין משולבת בשמאל. הו לא, הציניות ממני והלאה; אני פשוט מקנאה.

אני מקנאה באנשים שבאמת יש להם כזה בית חלומות, שמצופה שכבת חומר בלתי נראה ובלתי חדיר ללכלוך. שיש להם סלון לבן שמצליח להישאר לבן למרות השלושה בלי-עין-הרע ילדים שיש להם. מקנאה במעצבים של איקאה, שיושבים באופן-ספייס וכל היום, בין כוס תה שוודית אחת לרעותה, רק מנסים לחשוב על פתרונות אחסון יצירתיים ובלתי נראים (ובלתי נלאים) כדי לעשות לנו טוב על הלב בבית מאותגר הסנטימרים שלנו. ואז חושבים איך לכווץ את זה, כך שהאריזות השטוחות יעשו את מה שלהן נועדו, ואז מחייכים למצלמה ליד הפריט החדש ומאיצים בנו לרכוש אותו. אני רוצה אופן ספייס בדירת שני החדרים שלי, ואני רוצה אריזות שטוחות ויעילות, ואני רוצה חיוך פוטוגני! לא אתנגד גם לאיזה שוודי בצד.

אם יש משהו שאיקאה מתמחה בו, יותר מאשר ברהיטים חמודים מתקפלים (ושוודים מצודדים), זה באפשרות ליצור הילת חלומות סביב אותם רהיטים. אחרי שנרגעתי מהאין אוטו שלי, הפעיל עליי הקטלוג את האפקט המסיונרי שלו ואני רק רציתי להיות אדם טוב יותר;  תוך כדי העלעול הבטחתי לעצמי שאני אקפל את כל הבגדים שלי ואסדר הכל בקופסאות, סלסלאות ומגירות נשלפות, והבית שלי יראה מצוין. אני אמחזר, אתייעל, אקדם את איכות הסביבה ולא אכרות עצים סתם בשביל הכייף שלי. אחרי הדפדוף באמת הלכתי לסדר קצת בבית. ולא כרתי אף עץ! אם הם פותחים את כנסיית האיקאה החדשה ומבטיחים שאפשר להישאר בדת המקורית שלך, אני מצטרפת.

הנה כמה עובדות שלא ידעתם על איקאה:

איקאה רוצה למכור למכור למכור. כולם רוצים למכור, וכולם עושים את זה באמצעים מתוחכמים, אבל איקאה עושה את זה טוב יותר!

החנות, כמו כל קניון שבנוי נכון, אטומה לעולם. אין בה חלונות והפתח היחיד בה הוא דלת הכניסה. בידוד מהעולם שבחוץ, בו יש תשלומים ואוברדראפט, גורם לנו לקנות יותר.

באיקאה יש מסלול הליכה עד לקופות, וחייבים לעבור בו כדי לקנות אפילו מסגרת תמונה. גם האריזות השטוחות תורמות לאפקט ה'בעצם בקושי קנינו, יצאנו בזול!' (וכל זה אני יודעת גם בלי שביקרתי שם מעולם, אכן). איקאה גם לא משלמת מס כי היא תחת חסותו של ארגון צדקה, השייך לאותם בעלים.

הגייתו המקורית של השם בשוודית נשמעת כמו המילה "הקיאה" בעברית, ולכבוד עלייתה לארץ שונתה מעט ההגייה כדי לא לגרום לנו להקיא.

קטלוג איקאה הודפס ביותר עותקים מהתנ"ך. ואף מילה על העבר הבעייתי של מייסדה.

אז מה אני חושבת על איקאה? שהם עושים אחלה רהיטים. ושהם עושים מה שתוכננו לעשות מלכתחילה: כסף. בכייף. ואני גם חושבת שהגיע הזמן שצרכנים יפעילו קצת את המוח, ושקטלוגים לריהוט, לא רק איקאה אלא כולם, יציגו תמונות מציאותיות של החיים. זה לא אומר שצריך להתחיל למרוח קטשופ על הספות וטביעות ידיים על הקירות, אבל למכור לי אספרגוסים רעננים על שיש לבן וחדר ארונות בגודל של כל הדירה שלי מעומלן למוות, לא עושה לי חשק לקנות את המטבח או הריהוט הזה אליי הביתה.

זה עושה לי חשק להזמין כאן ועכשיו חדר בבית מלון.