הנה אני שוב יושבת בחדר שלי
חושבת עליו רק שהפעם זה מישו חדש
מישהו שאני אפילו לא מבינה למה הוא לא יוצא מהראש
מה שהיה היה סתם, קרה ,המשכתי הלאה
והוא עדיין לא יוצא לי מהראש
אני עדיין חושבת על אותו יום, על אותם שעות , שהיו כאלה מדהימות בעיניי
היה לי כול כך הרבה מחשבות לפני
זה סתם רק כידידים לא יקרה כלום הוא אפילו לא בקטע שלי
ולהפתעתי גיליתי שחשבתי סתם
שיש משו שכן יקרה, וקרה,
זהו שוב קיבלתי בומבה לפנים
הסיפור מתחיל מחדש ,אני דלוקה על מישו ,קורה מה שקורה ושוב כמו מפגרת
לא מפסיקה לחשוב עליו
לא מפסיקה להסתכל על אותה תמונה ולחייך חיוך דבילי ולחשוב "כמה חמוד הוא"
דיי נמאס לי ,נמאס לי לחשוב עליו ,נמאס לי כול פעם לחשוב שיש משו,נמאס לי להיות אופטימית
אזמה עם אנחנו מדברים עכשיו, זה היה סתם! לא?!
אני כבר לא יודעת הוא מבלבל אותי כול כך
התייאשתי
וכולם כולם חושבים שהם מכירים אותי שהם יודעים מה טוב בשבילי שהם יודעים בדיוק על מה אני חושבת ומה אני רוצה
אז לא אפחד כבר לא מכיר אותי
ההורים שלי חושביםש הם יודעים הכול עלי שהם יודעים מי אני
אז תסבירו איך אתם כול כך בטוחים בעצמכם
שבעצם אני בעצמי לא יודעת מי אני?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
