אני עכשיו בדרך לרופאת שיניים אחרי ההורדה הארורה, ואני מתוסכלת.

פאקינג, בשביל מה בכלל לתת תקווה, אם הורסים את זה לגמרי אחר כך?

לפחות עוד יש לי אינטרנט.

אני אערוך כשאחזור הביתה, זה די מרגיז.

אן.

*הקטע נשלח דרך הטלפון הסלולרי*

עריכה נורמלית מהבית:~

אני מותשת, ונראה לי שאני סתם לוקחת דברים כרגע לא בפרופורציה.

בכלאופן, היינו אצל הרופאת שיניים והיא הסבירה פחות או יותר למה נראה לה. אולי ניפטר מזה בקרוב(:

היום הגיע אליי עלון של חיל האוויר, עם פנימיות ובתי ספר שלו ומסלול לימודים מיוחד של המכללה הטכנולוגית של חיל האוויר והחלל.

כבר כמה שנים שאני חולמת להיות בחיל האוויר. הכל התחיל מכל מיני ספרים וסיפורים של ההורים, והמשיך במחקר על החיל. ואני אוהבת לטוס.

עכשיו, אני לא יודעת כמה זה עוזר, אבל אני מניחה שזה משנה משהו. מצד שני, אני במגמת מחוננים, וגם לזה יש משקל.

מעבר לזה, יש סיכוי שבחלק מהמקצועות אני אחזור לדברים שכבר למדתי, ובעצם אשתעמם. וגם יש את החברים שלי, שאני לא כל כך רוצה לעזוב. גם הסניף הכי קרוב אלינו הוא בתל אביב, ואנחנו אמנם גרים קרוב, אבל זה עדיין קצת בעייתי להגיע.

אבל שוב, זה חיל האוויר. זה החלום שלי.

ועכשיו מה אני עושה?

בכל אופן אני חייבת לגמור קודם כיתה ט', יעני, ללמוד עוד שנה וחציXD  אבל להחליט צריך עכשיו, לרוע המזל. ויש לי רק כחודש.

שיט. והמועד שהכי מתאים לנו ללכת לסיור במכללה זה המועד שבו יש לי את המבחן מחצית של בראילן. נפלא.

וקצת חדשות משמחות למעני, הקדימו לי את ההורדה של הגשר למחר(:

אן.

כתבתי פוסט מאוד נחמד על הכישור שטווה כאשר יאבה, ועל כישור הזמן וכו' וכו', ואני נכנסת בפעם הראשונה שאני ליד המחשב מזה שלושה ימים, ומגלה שהוא איננו.

מעניין, לא?

כנראה שיש לו יכולת של התעתקות, או גלימת היעלמות, או שהוא חבר באחווה ויכול להסוות את עצמו, או שהוא אאס סאדי/אשא'מן, והוא מסתיר את עצמו עם כל מיני מארגים.

רציתי להתחיל את השנה האזרחית החדשה, את העשור החדש, עם פוסט סיכום. אבל זה לוקח יותר מדי זמן, ואין סיכוי שאני אגמור עד תחילת השנה הבאה בערךXD

נו, שיהיה. הכישור טווה כאשר יאבה.

ואפרופו כישור, אני לא מצליחה להביא את עצמי לגמור את "עגור הזהב".

זה מוזר. אני קוראת את הסדרה הזאת כבר כחמישה חודשים (כבוד, כבוד), וזה נראה לי מוזר, לגמור את הסדרה ועדיין לא לגמור אותה, כי הסוף עדיין לא תורגם. זה פשוט משונה. וכל זה לא גורם לי לרצות לעשות את זה יותר.

אני פשוט חייבת למצוא דרך, לעזאזל.

מבחן מחצית של הבראילן עוד פחות מחודש. לא חשבתי שזה יגיע מהר כל כך, למען האמת. הבעיה היא להתכונן אליו ולא להזניח את הלימודים, כי בחודש האחרון היתה ירידה בציונים שלי, וזה ממש לא מוצא חן בעיני.

מעניין אם נשארה פיצה מאתמול.

וכרגיל, זה מזכיר לי משהו משעשע. חח.

שיהיה.

אן.

דווקא יצא קצר. מוזר. אבל הייתי חייבת לעצמי את זה.

שם הקטע: טבע.
שם הכותב: אן.
פאנדום: מקורי.
דירוג: PG גג (?)
תודות: לרייסט.

המ, זה כבר הפך להרגל, להשתמש בטפסים המפגרים האלה של היער. מעניין.

והכי מעניין זה שנמאס לי מהפורום הזה. ט'חח.

הכל היה מבולגן כשהם הגיעו- מלחמות, שנאה ומדי פעם גם אהבה ושלום. אבל רק מדי פעם.

בואו היה חידוש. האצילים ובני המעמד הגבוה פחות אהבו אותו, אבל לפשוטי העם זו היתה חוויה מעניין.

במערכה הראשונה שלו הכל היה מבולבל, כל ידיעה שהגיעה הפכה שמועה במהירות והופרכה, וכל אדם שניסה לברר מידע על הצבא האדיר מת לפני שהספיקלומר מילה. במערכה השלישית כבר ניתן מידע לאותם אצילים מודאגים, ששמרו על אדמותיהם וחיו בפחד כעת.

הסתבר שהיה זה איזה פשוט עם קטן שהחליט שבא לו להשתלט על אדמות. לרוע המזל הוא הצליח, אבל זה כבר היה סיפור אחר. הדבר שהכי הטריד אותם היה שיחד עם אותו אדם היתה דמות, דמות גבוהה ודקה, שהלכה תמיד עם גלימה וברדס שחורים. על הגלימה היו רקומים סמלים משונים, ועל הברדס היה רקום בכסף שעון חול. על גלימתה היו רקומים במרכז שלושה סמלים- האחד היה עיגול גדול, עם תשעה חצים מוזרים עליו, והפנים שלו היה כחול כהה, כמעט שחור. השני היה אוסף של קווים מתעקלים, כמו שמציירים זרם של מים, והשלישי היה ציפור המחזיקה במקורה ורד וברגליה חרב, והם היו בתוך העיגול הגדול. אנשים שהצליחו להתקרב אליה טענו שעל אצבעה טבעת נחש, עם עין ירוקה נוצצת.

היא שמעה את מה שאמרו כולם. היא לא יכלה שלא לשמוע. אבל תגובתה היחידה היתה חיוך דק ולועג, שאיש מלבד אותו אדם לא ראה.

היא הפכה לשיחת היום. אנשים ניסו לשער מה היא, מי היא, מתחשבים בסמלים, הלקוחים מספרים וסדרות. אך איש לא הצליח. עדיין לא, לפחות. והיא לא חשבה לרגע שהם יצליחו. זו היתה חידה בשבילם, אך למעשה, היה זה הטבע שלה.

טבע שונה. טבע מחולק והרוס, חצוי.

הגיע הזמן לפוסט ראשון של שנה חדשה, לא?

וניסיתי לעשות את ההוא ושהוא יהיה ראשון, אבל זה פשוט לוקח המון זמן. אולי עדיף לשים תקציר ואת המלא לא לפרסם. להמשיך אותו בזמני החופשי. נראה.